מבט ארלוזורוב על שוק העבודה – שנתיים ל-7 באוקטובר קיפאון בשכר הריאלי וסימנים לשינוי מבני בתעסוקה

שירה ביבלש ויוני בן בשט

אוקטובר 2025

(נתוני יוני 2025)

להורדת המחקר

מבט ארלוזורוב הוא פרסום תקופתי העוקב בזמן אמת אחר מדדי השכר והתעסוקה בענפי המשק. נכון למועד כתיבת נייר זה, צמיחת השכר ברמות השכר הנמוכות והבינוניות נעצרה והשכר נמצא בקיפאון, בעוד שברמות השכר הגבוהות השכר ממשיך להתפתח בהתאם למגמה ארוכת הטווח. בתקופה זו עלה מדד ג’יני לאי-שוויון בין הענפים לשיאו, כאשר ישנם נתונים המצביעים על אפשרות לשינוי מבני בתעסוקה: מספר המשרות למועסק ירד והתייצב ברמה נמוכה מזו שאפיינה את השנים שלפני המשברים (לפני 2019).

עיקרי הממצאים

1.      פערי השכר בין הענפים מעמיקים: קיפאון בשכר הריאלי ברוב ענפי הכלכלה

• ערב המלחמה, רמות השכר של שלושת רבעוני השכר הענפיים הנמוכים טרם הצליחו להתאושש במלואן בעקבות משבר הקורונה. בפרט, הרבעון התחתון נפגע בעוצמה הקשה ביותר, וזאת בזמן שהשכר ברבעון העליון המשיך לצמוח.

  
  

• מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023, צמיחת השכר הריאלי ברמות השכר הנמוכות והבינוניות ממשיכה להיפגע, והשכר נמצא בקיפאון. בענפי השכר הגבוה המשיכה מגמה של עלייה יציבה עד אמצע 2024, ומאז הפגיעה ברמות הנמוכות מגיעה גם לענפי השכר הגבוה ומתבטאת בהאטה בצמיחת השכר הריאלי.

  
  

• ממצאים אלו משתקפים בענפים ספציפיים:

·      בענף שירותי רווחה וסעד (רבעון שכר נמוך), השכר ירד מתחת לרמה שבה היה ב-2019, ועוד יותר מתחת לקו המגמה ארוכת הטווח.

·      בענף מכירה קמעונית (רבעון שכר בינוני-נמוך) ובענף מסחר סיטוני (רבעון שכר בינוני-גבוה) השכר נפגע פחות, אך מאז אוקטובר 2023 לא עלה ונמצא בקיפאון.

·      לעומת זאת, בענף תכנות וייעוץ בתחום המחשבים (רבעון שכר גבוה) נשמרה מגמת העלייה בשכר לאחר פרוץ המלחמה, אך מאמצע שנת 2024 הצמיחה בו הואטה.

2.      אי-השוויון בין הענפים מזנק, מדד ג׳יני מגיע לשיא חדש

מדד ג’יני לאי-שוויון בשכר בין ענפי המשק הגיע באפריל 2025 לשיאו מאז תחילת המדידה (בשנת 2012), ורמות אי-השוויון נותרו גבוהות גם לאחר בלימת העלייה.

3.      ירידה במספר המשרות למועסק: עדות לשינוי מבני?

·         עם תחילת המלחמה באוקטובר 2023, מספר המשרות למועסק ירד בחדות, ולאחר מכן התייצב ברמה נמוכה מזו שאפיינה את המגמה ארוכת הטווח, מה שעשוי להעיד על שינוי מבני בשוק העבודה.

·         מספר המשרות, כולל עובדים זרים, צנח בתחילת המלחמה ולא התאושש במלואו, תופעה שעשויה לשקף את איסור הכניסה שהוטל על עובדים פלסטינים לישראל ואת הקושי לפצות על מחסור זה באמצעות עידוד כניסה של עובדים זרים אחרים.

4. מספר המשרות לנפש: התאוששות מהירה ברבעון השכר הנמוך, קיפאון ברבעון השכר הבינוני, האטה ברבעון שכר הגבוה 

   • קיימת שונות במספר המשרות לנפש בין קבוצות השכר. בעוד שבענפי השכר הנמוך חלה התאוששות מלאה משני המשברים (קורונה והמלחמה) עד לחזרה לרמה של המגמה ארוכת הטווח, ענפי השכר הבינוני חוו התאוששות חלקית בלבד ממשברים אלה ונותרו מאחור.

   • לעומת זאת, ענפי השכר הגבוה, שחוו עלייה גדולה לאחר משבר הקורונה וירידה לאחר פרוץ המלחמה, נותרו עדיין מעל מספר המשרות לנפש שהיה לפני משבר הקורונה. יחד עם זאת, ייתכן שבאפריל 2025 החלה ירידה במספר המשרות לנפש גם ברמת שכר זו.

לסיכום, מכלול הממצאים מצביע על כך שהמלחמה העמיקה את הפערים בין קבוצות השכר, תוך חיזוק הענפים הנמצאים ברמות השכר הגבוהות והעמקת הפגיעה בענפים הנמצאים ברמות השכר הנמוכות והבינוניות.

מתודולוגיה

בנייר זה אנו מנתחים את שוק העבודה באמצעות ניתוח ענפי הכלכלה. ראשית, אנו מחשבים את השכר הממוצע בכל ענף ראשי. לאחר מכן מחלקים את הענפים (73 במספר) לרבעונים, לפי השכר הממוצע בכל ענף – להלן רבעוני ענפים כלכליים (רבעוני שכר). ברבעון הראשון (הרבעון התחתון) נמצאים ענפים שבהם השכר החודשי הממוצע נמוך מ-6,900 ש"ח; ברבעון השני נמצאים ענפים שבהם השכר החודשי הממוצע נע בין 6,900 ש"ח ל-9,500 ש"ח; ברבעון השלישי נמצאים ענפים שבהם השכר החודשי הממוצע נע בין 9,500 ש"ח ל-13,000 ש"ח; וברבעון הרביעי (הרבעון העליון) נמצאים ענפים שבהם השכר החודשי הממוצע גבוה מ-13,000 ש"ח. הניתוחים המוצגים בנייר מחולקים לפי ארבע קבוצות אלו (רבעוני ענפים כלכליים).

1.   פערי השכר בין הענפים מעמיקים: קיפאון בשכר הריאלי ברוב ענפי הכלכלה

איור 1 מציג את התפתחות השכר הממוצע הריאלי לפי רבעוני שכר של ענפי הכלכלה בשנים 2025-2012. מהאיור עולה, כי השכר הריאלי ברוב ענפי הכלכלה נמצא כבר שנתיים בקיפאון. ניתן לחלק את התקופה המוצגת לשלוש תקופות משנה: בתקופה הראשונה, בשנים 2019-2012, טרום משבר הקורונה, ניכרת מגמת צמיחה יציבה של השכר בכל רבעוני הענפים. בתקופה השנייה, מאמצע 2021 ועד אוקטובר 2023, שנות ההתאוששות ממשבר הקורונה ועד ערב המלחמה, כל רבעון ענפים הגיב באופן שונה: ענפי השכר הנמוך חוו מגמת ירידה של השכר הממוצע; ענפי השכר הבינוני חוו ירידה עקבית של השכר הממוצע עד להתייצבות מסוימת ערב המלחמה; ואילו בענפי השכר הגבוה, עליית השכר הממוצע מעל לקו המגמה המשיכה עד אמצע 2022 וחזרה אל קו המגמה עד ערב המלחמה.

התקופה השלישית היא מפרוץ המלחמה באוקטובר 2023 ועד היום. באוקטובר 2023 נרשמה ברבעון השכר הנמוך קפיצה ברמת השכר הממוצע, ככל הנראה כתוצאה מהפסקת עבודתם של עובדים בשכר הנמוך ביותר. אולם, עם חזרתם לשוק העבודה, ירד השכר הממוצע בחזרה, ומאז נצפה קיפאון עם סימנים ראשוניים בלבד לעלייה מתונה. קיפאון דומה (אך ללא הקפיצה הזמנית בשכר עם פרוץ המלחמה) נרשם גם ברבעוני השכר הבינוני-נמוך והבינוני-גבוה. לעומת זאת, בענפי השכר הגבוה ניכרת יציבות רבה יותר. בתחילת המלחמה התפתח השכר בהתאם למגמה ארוכת הטווח, אולם מאמצע שנת 2024 מחלחלת הפגיעה במשק גם לענפי השכר הגבוה, ומתבטאת בהאטת קצב עליית השכר הריאלי של קבוצה זו. כלומר, השכר הריאלי ברוב ענפי הכלכלה נמצא כבר שנתיים בקיפאון.

איור 2 מתמקד בהתפתחות השכר הריאלי בארבעה ענפים נבחרים, שכל אחד מהם מייצג את אחד מרבעוני השכר של ענפי הכלכלה. ענפים אלה הם הגדולים ביותר בכל רבעון מבחינת מספר המשרות, ומשקפים באופן מובהק את התפתחות השכר הכללית שהוצגה באיור 1. באופן זה מתקבלת תמונה ממוקדת של האופן שבו התהליכים הכלכליים באו לידי ביטוי בענפים ספציפיים.

בענף שירותי רווחה וסעד ללא מגורים (ענף 88), הממוקם ברבעון השכר הנמוך, נרשמה ירידה חדה בשכר הממוצע בתקופת ההתאוששות מהקורונה ועד ערב המלחמה - ירידה ללא התאוששות. גם לאחר אוקטובר 2023 נותר השכר הממוצע ברמות נמוכות ונמצא במצב של קיפאון מתמשך. בענף המסחר הקמעוני (ענף 47), השייך לרבעון השכר הבינוני-נמוך, נצפתה טרום המלחמה מגמת שיפור מתונה, אולם לאחר אוקטובר 2023 נעצרה מגמה זו, והשכר הממוצע נותר יציב ללא עלייה נוספת. בענף המסחר הסיטוני (ענף 46), הממוקם ברבעון הבינוני-גבוה, נרשמה בתקופת הקורונה עלייה חריגה בשכר הממוצע, מעבר למה שנצפה לפי קו המגמה הרב-שנתי. לאחר מכן העלייה התמתנה, עד שבתחילת 2023 השכר ירד אל מתחת לקו המגמה. מאותה נקודה נרשמה שוב עלייה בשכר, בקצב דומה לקו המגמה ארוך הטווח, אך ברמה נמוכה יותר. לאחר אוקטובר 2023 ניכרת האטה ואף עצירה.

ענף התכנות והייעוץ בתחום המחשבים (ענף 62), הנמצא ברבעון השכר הגבוה, מציג תמונה שונה משלושת הענפים הקודמים. השכר הממוצע בענף זה עלה לפני המלחמה מעל לקו המגמה ונשאר מעליו. גם לאחר אוקטובר 2023 השכר הממוצע נותר מעל קו המגמה, אולם החל מאמצע 2024 חלה האטה בצמיחת השכר הממוצע גם בענף זה. למרות האטה זו, השכר הממוצע בענף עדיין שומר על רמות גבוהות מעל לקו המגמה טרום המשבר.

לסיכום, בשלושת רבעוני השכר הנמוכים ובענפים המייצגים אותם, מאז אוקטובר 2023 מתאפיין השכר הממוצע בקיפאון. לעומתם, השכר הממוצע ברבעון השכר העליון ובענפיו המרכזיים ממשיך לעלות לרמות שנמצאות מעל לקו המגמה טרום משבר הקורונה. 

 

2.   אי-השוויון בין הענפים מזנק, מדד ג׳יני מגיע לשיא חדש

איור 3 מוסיף נדבך נוסף לניתוח באמצעות בחינת אי-השוויון בשכר בין ענפי הכלכלה באמצעות חישוב מדד ג’יני. מאז מגפת הקורונה נרשמה עלייה חדה במדד זה, והוא הגיע לרמות הגבוהות ביותר שנצפו מאז תחילת הסקירה (שנת 2012). במהלך שנת 2023 ניכרה התמתנות מסוימת באי-שוויון, אולם החל מאוקטובר 2023 זינק אי-השוויון שוב והגיע לרמתו הגבוהה ביותר בכל התקופה הנבחנת. החל מחודש אפריל 2024 נצפית בלימה של מגמת העלייה באי-שוויון ואף ירידה קלה, אך רמות אי-השוויון נותרו גבוהות מאוד בהשוואה לשנים הקודמות.

 

3.   ירידה במספר המשרות למועסק: עדות לשינוי מבני?

לצד מבט על התפתחות השכר, חשוב לבחון גם את מגמות התעסוקה. איור 4 מתאר את מספר המועסקים ואת מספר משרות השכיר במשק, בחלוקה לישראלים בלבד וכולל עובדים זרים (איור עליון), וכן את היחס ביניהם – מספר המשרות למועסק (איור תחתון). יש לשים לב כי הסדרות מתייחסות לאוכלוסיות שונות: "מספר המועסקים" כולל את כלל התושבים (ביניהם גם עובדים זרים בעלי מעמד תושב); "מספר משרות שכיר  - ישראלים" מתייחס לאזרחים ישראלים בלבד; "מספר משרות שכיר כולל עובדים זרים" כולל את כל העובדים הזרים, בין אם הם בעלי מעמד תושב או לא.

מעקב אחר היחס בין מספר המשרות למספר המועסקים עשוי לשקף שינויים בהרגלי התעסוקה, בתנאי השוק או בצורכי המעסיקים, כמו למשל מעבר להעסקה חלקית או גידול בתעסוקה גמישה. לכן, שינוי עקבי במדד זה עשוי לשקף תהליכים מבניים בשוק העבודה. הסיבה לפערים בין מספר המשרות למספר המועסקים יכול לנבוע מכמה גורמים. ראשית, מועסק אחד עשוי להחזיק ביותר ממשרה אחת. שנית, ייתכן שהתרחשו שינויים במספר העובדים הזרים המועסקים שהם תושבי ישראל, ועל כן אינם נכללים בסדרת משרות השכיר שכוללת ישראלים בלבד[1].

עד משבר הקורונה נצפתה עלייה יציבה במספר המועסקים ובמספר המשרות, כאשר מספר המשרות למועסק נותר יציב יחסית, עם ממוצע רב-שנתי של 0.94 משרות למועסק. עם פרוץ מגפת הקורונה השתנה היחס: תחילה נרשמה צניחה במספר המשרות למועסק; ביציאה מהסגר השלישי החלה מגמת התאוששות עד חזרה ליחס שאפיין את המגמה ארוכת הטווח; אולם לקראת סוף 2022 החלה מגמת ירידה ביחס מספר המשרות למועסק. באוקטובר 2023 נרשמה שוב ירידה חדה במספר המשרות, לצד ירידה מתונה יותר במספר המועסקים, מה שהוביל לירידה חדה ביחס מספר המשרות למועסק (אולם לא באותה עוצמה כפי שהיה במשבר הקורונה). אחרי הירידה החדה ניכרת התייצבות מסוימת, אך ברמה נמוכה יותר מזו שאפיינה את התקופה שקדמה למשבר, עם ממוצע של 0.92 מאז אוקטובר 2023 ועד יוני 2025.

כאשר בוחנים את סדרת משרות השכיר הכוללת עובדים זרים, ובכללם עובדים פלסטינים, ניכרת ירידה חדה יותר במספר המשרות לאחר פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. סביר להניח שירידה חדה זו קשורה להגבלות שהוטלו על כניסת עובדים פלסטינים לשטח ישראל ובכך גם לשוק העבודה, וכן לגל עזיבה של עובדים זרים בעקבות המלחמה. צניחה זו לוותה בהתאוששות חלקית בלבד, אשר הציבה את מספר המשרות, כולל עובדים זרים, בפער גדול ממספר המועסקים (כאשר טרום המלחמה הסדרות היו דומות והתפתחו יחד).

משמעותה של מגמה זו יכולה להיות שינוי מבני שמתחולל בשוק העבודה. ירידה מתמשכת זו במספר המשרות ביחס למספר המועסקים עשויה להעיד על כך שהמשק עבר התאמה, כנראה כתוצאה מהמשברים, המאפשרת לו להסתפק בפחות משרות כדי להפעיל את אותו היקף תעסוקה או להסתמך על עובדים זרים תושבי ישראל. תהליך כזה עשוי להצביע על צמצום בהיקף העבודה החלקית, בעבודות זמניות או בעבודות גמישות.

 

4.   מספר המשרות לנפש: התאוששות מהירה בשכר הנמוך, קיפאון בשכר הבינוני והאטה בשכר הגבוה

מספר המשרות לנפש מציג את הגידול במספר המשרות תוך נטרול הגידול באוכלוסייה. בכך הוא מאפשר לבחון האם מספר המשרות במשק מתפתח בקצב דומה לגידול האוכלוסייה, ולא לבחון רק את השינוי המוחלט במספר המשרות. איור 5 מתאר את התפתחות מספר המשרות לנפש לפי רבעוני השכר של ענפי הכלכלה. עם פרוץ המלחמה חלה ירידה משמעותית בכל רמות השכר במספר המשרות לנפש, אולם כל רבעון שכר התחיל את הירידה מנקודות מוצא אחרת בהתאם להתפתחויות בעקבות מגפת הקורונה.

כמו כן, בכל רבעוני השכר נרשמה התאוששות מסוימת במספר המשרות לנפש אחרי תחילת המלחמה, כאשר עוצמת ההתאוששות שונה בין רבעוני השכר. בענפי השכר הנמוך נראתה התאוששות מהירה יחסית, עד כדי חזרה לרמות שנצפו טרם שני המשברים (ממוצע 2019). לעומת זאת, בענפי השכר הבינוני-נמוך והבינוני-גבוה נרשמה התאוששות חלקית בלבד: מספר המשרות לא שב לרמות שנרשמו טרום המלחמה. פגיעה זו מתווספת לפגיעה בשכר הממוצע בענפים אלו, כפי שהראינו קודם לכן.

בענפי השכר הגבוה התמונה מורכבת יותר. לאחר מגפת הקורונה נצפתה התאוששות מלאה במספר המשרות לנפש, ואף עלייה מעל לרמות שנרשמו לפני שנת 2019. אולם מעט לפני פרוץ המלחמה, וביתר שאת לאחר מכן, חלה ירידה במספר המשרות לנפש. ירידה זו נבלמה ונשארה יציבה מעל לממוצע 2019, אך מתחת לרמה שהייתה ערב המלחמה. כלומר, בסך הכול, רבעון השכר הגבוה שיפר את מצבו הן ברמת השכר והן במספר המשרות לנפש מאז 2019.

נראה כי מאפריל 2025 מתחילה ירידה במספר המשרות לנפש בכל ענפי הכלכלה. אם מגמה זו תימשך בחודשים הבאים, תהיה זו עדות להעמקת המשבר בשוק העבודה.

 

סיכום

מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, וביתר שאת מאז אמצע 2024, שוק העבודה מצוי בקיפאון, הן  מבחינת השכר והן מבחינת מספר המשרות. מגמות מטרידות אלו מאופיינות גם בפיצול של שוק העבודה: ברמות השכר הנמוכות השכר הממוצע הריאלי צנח ונמצא בקיפאון, וזאת בזמן שמספר המשרות לנפש התאושש לחלוטין. כלומר, בשוק העבודה קיימות יותר משרות בשכר נמוך יותר. ברמות השכר הבינוניות השכר הממוצע נבלם ונמצא גם הוא בקיפאון, וזאת בזמן שחלה התאוששות חלקית בלבד במספר המשרות לנפש. לעומת זאת, ברמות השכר הגבוהות, גם השכר הממוצע וגם מספר המשרות היו ברמות גבוהות במיוחד ערב המשבר. לכן, למרות שניכרת פגיעה משמעותית בקבוצה זו, השכר והמשרות עדיין נמצאים מעל המגמות ארוכות הטווח. בנוסף, מדד אי-השוויון בשכר בין הענפים עלה משנת 2021 והגיע לשיאו בתקופה הנסקרת באפריל 2024. לבסוף, יש ממצאים המצביעים על שינוי במבנה התעסוקה, שמתבטא בירידה ביחס מספר המשרות למועסק. מכלול ממצאים זה מצביע על כך שהמלחמה פוגעת בשוק העבודה ומעמיקה את הפערים בין קבוצות השכר הגבוהות ובין כל השאר.

---

[1] גורם נוסף לפער בין מספר משרות השכיר למספר המועסקים עשוי לנבוע משינוי במספר השכירים. מעצם ההגדרות, הבדל חשוב נוסף בין מספר משרות השכיר למספר המועסקים הוא שהאחרון כולל גם עצמאים ואילו מספר המשרות כולל רק שכירים. לכן, בדקנו גם את יחס המועסקים לשכירים על פי סקר כוח אדם, כדי לוודא שלא היה שינוי במספר העצמאים ביחס לשכירים במשק. ואכן, יחס זה לא השתנה בתקופה זו (2025-2012). מכאן שגורם זה איננו מהותי לעניינו.