מגמות בפריון הייצור בחקלאות ישראל

דניאל לרנר ופרופ' איל קמחי

אוקטובר 2025

להורדת המחקר

פריון הייצור בחקלאות ישראל עבר למגמת ירידה, או לכל הפחות קיפאון, מאז תחילת העשור הקודם, לאחר עלייה מרשימה בעשור שלפניו. למרות אתגרים הקשורים במתודולוגיה ובזמינות הנתונים, עובדה זו קשה להפרכה. בין הסיבות האפשריות לשינוי המגמה: השימוש במים מושבים בעלי ריכוז גבוה של מינרלים ומתכות כבדות, שעלולים לפגוע בחלק מהגידולים בטווח הקצר ובפוריות הקרקע בטווח הארוך יותר; שינוי האקלים, שפוגע בפריון הייצור בחקלאות במדינות רבות, ובמיוחד במדינות חמות כמו ישראל; וייתכן שגם הירידה בהשקעות הציבוריות במחקר ופיתוח חקלאיים תרמה לשינויים בקצב הגידול בפריון הייצור, שכן ממחקרים עולה שהירידה בהשקעה במו"פ חקלאי תורמת להאטה בגידול בפריון הייצור בעולם. מחקרים אלה, יחד עם הניתוח שמובא בעבודה זו והבנת האתגרים העומדים בפני החקלאות בעולם, ובישראל בכלל זה, מובילים למסקנה עיקרית: על מנת לשמר את הייצור החקלאי המקומי כנדבך מרכזי בבטחון המזון של תושבי המדינה, על ישראל להגביר את ההשקעות במו"פ חקלאי ולמקד אותן בפיתוח זנים וטכנולוגיות שיגדילו את עמידות הענף לשינוי האקלים.

תקציר

פריון [DL1] הייצור בחקלאות ישראל מחושב על ידי בנק ישראל ועל ידי משרד החקלאות של ארה"ב בשתי דרכים שונות. מדדי הפריון המחושבים בשתי השיטות שונים למדי, אולם המגמות דומות. שתי דרכי החישוב מראות כי פריון הייצור עבר למגמת ירידה, או לכל הפחות קיפאון, מאז תחילת העשור הקודם, לאחר עלייה מרשימה בעשור שלפניו. המטרה של עבודה זו היא לבחון את הנתונים שבהם נעשה שימוש בחישובי הפריון, ולבדוק האם טיוב הנתונים משנה את התמונה הכללית, ובמיוחד האם הירידה הנצפית בפריון הייצור נובעת מבעיית נתונים.

שיטת [DL2] בנק ישראל היא לנכות מעליית התוצר החקלאי את העליות בתשומת העבודה ובמלאי ההון בחקלאות, כאשר השארית מייצגת את פריון הייצור. שיטה זו מקובלת לאמידת הפריון במשק כולו, ואינה מתאימה במיוחד לחקלאות, היות שהיא מתעלמת מגורמי ייצור החשובים בעיקר לחקלאות, כמו קרקע ומים. משרד [DL3] החקלאות של ארה"ב מנכה מעליית התפוקה החקלאית את העליות בתשומת העבודה ובמלאי ההון וכן בקרקע, במים ובתשומות קנויות. שיטה זו מתאימה ספציפית לחקלאות ומאפשרת לפרק את העלייה בתפוקה גם לתרומות של האינטנסיביות של גורמי הייצור, בנוסף לפריון הייצור ולכמות הקרקע.

בדיקת [DL4] הנתונים של בנק ישראל הראתה שניתן לטייב אותם במידת מה, אולם השינוי המצטבר בפריון הייצור לאורך השנים נותר דומה למדי גם לאחר הטיוב. לעומת זאת, הנתונים שבהם השתמש משרד החקלאות של ארה"ב ניתנים לשיפור משמעותי. בתשומת העבודה הם לא כללו את העובדים הזרים בחקלאות, שמזה כשלושה עשורים מספקים חלק משמעותי מתשומת העבודה בחקלאות בישראל. שטח הקרקע שמדווח אצלם גבוה משמעותית מהשטח שמדווח בפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), והם מאמצים את שטח הקרקע שדווח במפקד החקלאות של 2017, למרות שהוא שונה מהותית מהשטחים שדווחו לפני שנה זו ואחריה. לבסוף, משרד החקלאות של ארה"ב משתמש בחלקי גורמי הייצור בתפוקה שחושבו עבור מצרים, בהנחה שהסמיכות הגיאוגרפית בין מצרים לישראל באה לידי ביטוי ברמה טכנולוגית דומה. כמובן שהנחה זו רחוקה מהמציאות, והתוצאה היא שהם מייחסים חלק גדול בהרבה מהתפוקה לקרקע וחלק קטן בהרבה להון ולתשומות הקנויות. למרות כל זאת, המגמות של פריון הייצור בחקלאות שחושבו לאחר טיוב הנתונים לא שונות בהרבה מהחישובים המקוריים של משרד החקלאות של ארה"ב.

פירוק [ABT5] לרכיבים של הגידול בתפוקה החקלאית בין 1961 ל-2020 מעלה כי הגידול באינטנסיביות של גורמי הייצור (הכמויות של ההון, העבודה, הדשנים והמזון לבעלי חיים ליחידת קרקע) תרם יותר מאשר הגידול בפריון הייצור, בעוד שהגידול בקרקע המושקית והירידה בסך הקרקע החקלאית מקזזים זה את זה. ספציפית, בעשור שבין 2010 ו-2020 כמות התפוקה לא גדלה, בעוד שכמות התשומות הקנויות וכמות הקרקע המושקית גדלו, ומכאן נגזרת הירידה בפריון הייצור.

לסיכום, למרות [DL6] אתגרים הקשורים במתודולוגיה ובזמינות הנתונים, העובדה שפריון הייצור בחקלאות הישראלית עבר למגמת ירידה לפני כעשור קשה להפרכה. בין הסיבות האפשריות לשינוי המגמה ניתן למנות את השימוש במים מושבים בעלי ריכוז גבוה של מינרלים ומתכות כבדות, שעלולים לפגוע בחלק מהגידולים בטווח הקצר ובפוריות הקרקע בטווח הארוך יותר, ואת שינוי האקלים, שפוגע בפריון הייצור בחקלאות במדינות רבות, ובמיוחד במדינות חמות כמו ישראל. מעבר להתחממות האטמוספרה, שינוי האקלים בא לידי ביטוי גם בתכיפות גדולה יותר ובעוצמה רבה יותר של אירועי מזג אוויר קיצוניים, כמו גלי חום מתמשכים, רוחות עזות וסופות ברד, שכולם מסיבים נזקים לחקלאות. אירועים אלה אינם נמדדים בחישובי פריון הייצור ולכן באים לידי ביטוי בהאטה בפריון.

ייתכן [DL7] שגם לירידה בהשקעות ציבוריות במחקר ופיתוח חקלאיים הייתה תרומה לשינויים בקצב הגידול בפריון הייצור. מחקרים קודמים הראו שהירידה בהשקעה במו"פ חקלאי היא אחת הסיבות להאטה בגידול בפריון הייצור בעולם. מחקרים אלה, יחד עם הניתוח שמובא בעבודה זו והבנת האתגרים העומדים בפני החקלאות בעולם, ובישראל בכלל זה, מובילים למסקנה עיקרית: על [DL8] מנת לשמר את הייצור החקלאי המקומי כנדבך מרכזי בבטחון המזון של תושבי המדינה, על ישראל להגדיל את ההשקעות במו"פ חקלאי ולמקד אותן בפיתוח זנים וטכנולוגיות שיגדילו את עמידות הענף לשינוי האקלים.

א. מבוא

קצב [DL9] הגידול של התפוקה החקלאית בישראל אינו מדביק את קצב גידול האוכלוסייה (קמחי, 2022). כבר כיום, מרבית המזון הנצרך (במונחי קלוריות) בישראל מגיע מיבוא. הסתמכות הולכת וגוברת על יבוא מזון חושפת את ישראל יותר ויותר לסיכונים גלובליים, כמו שינוי האקלים, מגפות ומשברים גיאו-פוליטיים, שמשפיעים על זמינות המזון בעולם ועל מחירו (המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, 2025). הקושי לייבא ירקות מהמדינות השכנות בתקופת מלחמת "חרבות ברזל" וסגירת המרחב האווירי בזמן מלחמת "עם כלביא" ממחישים את הסיכונים המדוברים. בעשור האחרון חלה עלייה ניכרת במחירם של פירות וירקות טריים, המהווים רכיב חשוב בסל המזון הבריא שהמדינה מנסה לקדם את צריכתו (קמחי, 2022). התייקרות זו מאיימת על הביטחון התזונתי של תושבי ישראל, ובמיוחד של השכבות החלשות. הגדלת ההיצע עשויה להביא להורדת מחירים ולהגדלת הכמות הנצרכת. מכאן שהגדלת [DL10] הייצור המקומי של תוצרת חקלאית טרייה מהווה יעד מרכזי לשם הבטחת בטחון המזון והביטחון התזונתי והבריאותי בישראל.

את [DL11] התפוקה החקלאית אפשר להגדיל על ידי הגדלת כמויות גורמי הייצור או על ידי הגדלת היעילות בשימוש בגורמי הייצור. הקרקע והמים, שני גורמי ייצור חיוניים לחקלאות, נמצאים במחסור במדינת ישראל. כמות הקרקע הזמינה לחקלאות הולכת ופוחתת בשל גידול האוכלוסייה והצורך בקרקעות למגורים, למסחר, לתשתיות תחבורה ואחרות ולשטחים פתוחים ומוגנים. כמות המים ניתנת להגדלה באמצעות התפלה, אולם מחירם הגבוה של המים המותפלים מאפשר את השימוש בהם רק לגידולים חקלאיים בעלי ערך שוק גבוה. מספר העובדים בחקלאות מוגבל על ידי מכסות של עובדים זרים, ומעבר לכך יש גבול למספר העובדים שאפשר להעסיק על קרקע בגודל נתון. השקעות הון בחקלאות מאפשרות הגדלת התפוקה, למשל באמצעות גידול ירקות בחממות במקום בשטח פתוח. אולם היסטורית, הגידול בתפוקה החקלאית בישראל נבע בעיקר מגידול בפריון הייצור, המוגדר כגידול בכמות התפוקה שניתן לייצר בעזרת כמויות נתונות של גורמי ייצור (כסלו וצבן, 2013). נהוג לייחס את הגידול בפריון הייצור לקידום טכנולוגי, שבעצמו נובע מפיתוח חידושים חקלאיים ואימוצם על ידי המגדלים.

בנק ישראל נוהג לאמוד את השינויים בפריון הייצור בענפי המשק השונים לאורך השנים. איור 1 משווה את הגידול בפריון הייצור בחקלאות ובכלל המגזר העסקי בין 1960 ו-2024. בעוד [DL12] שפריון הייצור של כלל המגזר העסקי עלה פי שלושה לאורך התקופה, הגידול בפריון הייצור בחקלאות הגיע לפי עשרה ויותר. עם זאת, פריון הייצור בחקלאות גדל עד 2014 בלבד, ואילו בעשור האחרון הוא הפסיק לגדול, ואפילו ירד במידת מה.

המשמעות של ירידה בפריון הייצור, כפי שנהוג לחשב אותה, היא נסיגה טכנולוגית, תופעה לא סבירה במציאות. אולם ירידה בתפוקה החקלאית עשויה להתרחש גם בשל עלייה בתדירותם של אירועי מזג אוויר קיצוניים והחמרתם, התפשטות מחלות צמחים ובעלי חיים ומזיקים שונים, החמרת האסדרה של חומרי הדברה המותרים לשימוש, פגיעה באיכות הקרקע עקב שימוש מתמשך במי קולחין, הגדלת השימוש בשירותי עיבוד חיצוניים וכדומה. מכל מקום, שיטת האמידה המקובלת של שינויים בפריון הייצור נשענת על כמה הנחות שבוודאי אינן מתקיימות במציאות (למשל תחרות משוכללת, תשואה קבועה לגודל). בנוסף לכך, משרד החקלאות של ארה"ב (להלן USDA) אומד את השינויים בפריון הייצור בחקלאות בדרך שונה מאשר בנק ישראל, ומגיע לתוצאות שונות בתכלית, אם כי גם בחישובי ה-USDA ניכרת ירידה בפריון הייצור של חקלאות ישראל בעשור האחרון. השאלה [DL13] הנשאלת היא האם אכן חלה נסיגה בפריון הייצור בחקלאות בישראל, או שהנסיגה הנצפית בנתונים נובעת מבחירת המתודולוגיה או מאי דיוקים בנתונים. מטרתו העיקרית של המחקר הנוכחי היא לענות על שאלה זו.

ב. מתודולוגיה

גישת חשבונאות הצמיחה הוצעה על ידי Solow (1957), ומאז הפכה לכלי המרכזי לאמידת שינויים בפריון הייצור. הגישה מניחה פונקציית ייצור מסוג קוב-דגלאס בעלת תשואה קבועה לגודל בצורה:

(1)           

כאשר Y היא התפוקה, X הם גורמי הייצור ו-A הוא פריון הייצור. טרנספורמציה לוגריתמית של פונקציית הייצור, בתוספת ממד הזמן, ובהנחה שהתפוקות השוליות של גורמי הייצור אינן משתנות עם הזמן, היא:

(2)        

באמצעות הפחתה של משוואה 2 בשתי תקופות זמן עוקבות זו מזו מתקבל:

(3)    

או בכתיבה מקוצרת:

(4)      

ומכאן ששיעור השינוי בפריון הייצור הוא ההפרש בין שיעור השינוי בתפוקה לממוצע משוקלל של השינויים בכמויות גורמי הייצור, כאשר המשקלות הם התפוקות השוליות של גורמי הייצור:

(5) 

תחת הנחת תחרות משוכללת בשוקי גורמי הייצור, חלקי גורמי הייצור בתפוקה שווים לתפוקות השוליות שלהם, ומכאן שניתן להשתמש בחלקי גורמי הייצור בסך התפוקה לצורך החישוב.

הגישה המקובלת לשימוש במשוואה 5, שבה משתמש גם בנק ישראל, היא להגדיר את Y כערך המוסף בענף מסוים, כלומר ערך התפוקה בניכוי התשומות שנקנו מענפים אחרים, כאשר התשומות הן הון ועבודה. הגישה החלופית של USDA (Fuglie et al., 2012) טוענת שהגישה המקובלת פחות מתאימה לענף החקלאות, היות שהיא אינה נותנת ביטוי לשינויים בתשומות חקלאיות חשובות כמו קרקע ומים. לחלופין, כלכלניUSDA  מציעים להגדיר את Y כסך התפוקה החקלאית, ולכלול ברשימת גורמי הייצור את כל גורמי הייצור הרלוונטיים, כולל אלה הנקנים מענפים אחרים. בנוסף, כלכלני USDA טוענים שההנחה שהתפוקות השוליות של גורמי הייצור קבועות לאורך תקופה ארוכה היא בעייתית. ביישומיהם, הם מחשבים את חלקי גורמי הייצור בתפוקה בכל עשור בנפרד.

שיעורי השינוי בפריון הייצור בחקלאות ישראל, כפי שנאמדו על ידי USDA (Fuglie, 2015), נמוכים בהרבה מאלה שנאמדו על ידי בנק ישראל (איור 2). עם זאת, ההאטה ואפילו הירידה בפריון הייצור החל משנת 2012 נצפית גם בחישובי ה-USDA. חשוב לציין, שהאטה בקצב הגידול של פריון הייצור בחקלאות בעשור השני של המילניום ניכרת בכל העולם (USDA, 2025). על פי מורגן ואחרים (Morgan et al., 2022), הגורמים העיקריים לכך עשויים להיות שינוי האקלים והירידה בהשקעות בחקלאות.

סביר להניח שהפערים הגדולים בין שני המדדים של פריון הייצור בחקלאות, של בנק ישראל ושל ה-USDA, נובעים בעיקר מהמתודולוגיה השונה. עם זאת, יש לבחון גם את הנתונים שעמדו בבסיס החישובים ולוודא שהתוצאות אינן רגישות להנחות שנעשו בשלב בחירת הנתונים.

בנוסף לחישובים של הגידול בפריון הייצור, USDA מפרקים אותו לגורמים. היות שמקובל לבחון גם מדדי פריון ליחידת קרקע, ניתן לפרק את הגידול בתפוקה לתרומה של הגידול בקרקע ולתרומות של הגידול באינטנסיביות של שאר גורמי הייצור ליחידת קרקע. ספציפית, מוסיפים ומפחיתים ממשוואה 4 את השינוי בכמות הקרקע ומארגנים אותה מחדש על מנת לקבל את הפירוק הבא:

(6)     

כאשר הגורמים בצד ימין של המשוואה הם, לפי הסדר, הגידול בפריון הייצור, הגידול בשטח הקרקע והגידול באינטנסיביות של שאר גורמי הייצור.

בנוסף, במדינה כמו ישראל, שהחקלאות שלה נשענת במידה רבה על השקיה, יש חשיבות להפריד בין סוגי הקרקע השונים, כלומר להבחין בין קרקע לא מושקית (ההפרש בין סך הקרקע המעובדת והקרקע המושקית), לשטחי מרעה ולקרקע מושקית. היות שהמדד של סך הקרקע הוא מדד משוקלל של סוגי הקרקע השונים, משוואה 7 לוקחת בחשבון משקלות אלה:

(7) 

מהצבה של משוואה 7 בתוך משוואה 6 מתקבל:

(8)     

כאשר המקדמים  הם החלקים המשוקללים של כל אחד מסוגי הקרקע בסך הקרקע:

ג. נתונים ותוצאות

ג.1. גישת בנק ישראל

כאמור, בנק ישראל בוחן את פריון הייצור בחקלאות באמצעות הערך המוסף של ענף החקלאות. בחשבונות הלאומיים ניתן למצוא נתונים על התוצר בחקלאות (הזהה הגדרתית לערך המוסף) החל משנת 1995. נתונים אלו הועברו למחירים קבועים בעזרת מדד מחירי התפוקה החקלאית. על מנת לבחון סדרה ארוכה יותר של נתונים, שתכסה את כל תקופת המחקר (2020-1961), נעשה שימוש בנתוני התפוקה החקלאית שפורסמו בשנתון הסטטיסטי לישראל ובאטלס החקלאות, שמהם הופחת ערך התשומות הקנויות. נתונים אלו אינם זהים לנתוני החשבונות הלאומיים עקב הגדרה שונה של ענף החקלאות. העברה של סדרה זו למחירים קבועים הביאה לתוצאה לא הגיונית, שלפיה הערך המוסף בחקלאות ירד באופן חד במחצית הראשונה של שנות ה-80, שנות האינפלציה הגבוהה. בסדרת נתוני הערך המוסף של בנק ישראל לא נמצאה ירידה כזאת. משום כך, השוואת הנתונים נעשתה לתקופה 2020-1995 בלבד (איור 3).

ניתן לראות שמדדי הערך המוסף אינם זהים, אם כי המגמות שלהם דומות. המדדים שחושבו בעזרת נתוני הלמ"ס מראים ירידה מתונה יותר של הערך המוסף מאז 2009 מאשר המדד של בנק ישראל.

את תשומת העבודה מודד בנק ישראל בעזרת שעות עבודה שנתיות של המועסקים בחקלאות, בעיקר על פי נתוני סקר כוח אדם, כאשר עד 1989 הנתונים היו של עובדים ישראלים בלבד. החל משנת 1990 נכללים בסקר נתונים על עובדים פלסטינים ועובדים זרים אחרים. שעות העבודה של העובדים הפלסטינים נלקחו מסקרי כוח אדם של הרשות הפלסטינית, בעוד ששעות העבודה של העובדים הזרים האחרים נלקחו מדיווחים למוסד לביטוח לאומי ומהערכות הלמ"ס לגבי שעות העבודה של עובדים בלתי חוקיים. יש לציין, שהגדרת ענף החקלאות השתנתה במקצת בשנת 2007, וכן שהעובדים המוגדרים כמועסקים בחקלאות הם עובדים שעיסוקם העיקרי הוא בחקלאות, כך שהנתונים עשויים להיות מוטים בשני הכיוונים[1]. הנתונים על שעות העבודה בפרק החקלאות של השנתון הסטטיסטי לישראל אינם כוללים עובדים זרים. הנתונים בחשבונות הלאומיים של הלמ"ס דומים מאוד לנתוני בנק ישראל. לפיכך סביר להניח שאפשר להסתמך על נתוני תשומת העבודה של בנק ישראל, ואין צורך לבחון סדרות חלופיות.

גם במקרה של מלאי ההון הגולמי, הנתונים של בנק ישראל דומים מאוד לנתונים שקיימים במאגרים של הלמ"ס, ואין צורך בסדרות חלופיות.

על פי המתודולוגיה, שיעורי השינוי בתשומות משוקללים בחלקים היחסיים של התשומות בסך התפוקה (משוואה 5). בנק ישראל משתמש בחלקים קבועים לכל השנים: 0.59 לעבודה ו-0.41 להון. על מנת לאמת מספרים אלה, נאמדה עלות העבודה בכל שנה על ידי סכום של: 1) העלות המדווחת של עבודה שכירה בחקלאות מהשנתון הסטטיסטי; 2) הכפלת מספר העצמאים בחקלאות מהשנתון הסטטיסטי בשכר הממוצע במשק. נמצא שחלק העבודה בתוצר בחקלאות בשנים 2020-1961 עמד בממוצע על 0.6, דומה מאוד לערך של בנק ישראל. אולם חלק העבודה בתוצר נמצא במגמת עלייה לאורך השנים, כך שהממוצע לתקופה 2020-1995 היה גבוה יותר ועמד על 0.67. לעומת זאת, שימוש בערך המוסף בחקלאות המדווח בחשבונות הלאומיים (הגבוה מהערך המדווח בחשבון ענף החקלאות) העלה שחלק העבודה בתוצר לתקופה זו היה 0.5 בלבד. עם זאת, חישוב פריון הייצור בעזרת נתוני בנק ישראל העלה שההבדלים בין שימוש בחלק עבודה של 0.5, 0.59 או 0.67 אינם משמעותיים.

מכאן נובע שהבדלים מהותיים בחישובי פריון הייצור בחקלאות על פי גישת בנק ישראל עשויים לנבוע מהבדלים בחישוב הערך המוסף בלבד. איור 4 מציג את ההבדלים בפריון הייצור לשנים 2020-1995. במצטבר לאורך התקופה, שימוש בנתוני החשבונות הלאומיים מציג עלייה מצטברת בפריון הייצור הכולל בחקלאות הדומה מאוד לחישובי בנק ישראל, אם כי תוואי העלייה אינם זהים בשני החישובים. לעומת זאת, שימוש בנתונים מחשבון ענף החקלאות מביא לאומדן גבוה יותר של הגידול בפריון הייצור הכולל של החקלאות לאורך התקופה, וגם הירידה בפריון הייצור בעשור האחרון ניכרת פחות, אם בכלל.

ג.2. גישת משרד החקלאות של ארצות הברית

חישובי הפריון של משרד החקלאות של ארצות הברית (USDA) משתמשים במדד כמות התפוקה החקלאית ולא בערך המוסף. USDA מושכים את נתוני התפוקה הפיזיים מארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO). הנתונים מדווחים לכל סוג של תפוקה חקלאית, למעט חציר, קש, פרחים וצמחי נוי. הנתונים הפיזיים מוכפלים במחיר הממוצע העולמי לשנים 2016-2014 ומסוכמים לערך מצרפי. לשם השוואה נלקחו מאטלס החקלאות ומהשנתון הסטטיסטי נתוני ערך התפוקה ונוכו במדד מחירי התפוקה. איור 5 מראה שהסדרות חופפות במידה רבה, מלבד תקופות קצרות, שהבולטת בהן היא 2015-2005. סביר להניח שהפערים נובעים מהשימוש במדדי מחירים שונים.

תשומת העבודה מיוצגת בחישובי ה-USDA על ידי מספר העובדים שעיסוקם העיקרי הוא בחקלאות. נתונים אלה נלקחים מארגון העבודה העולמי (ILO), והם חופפים במידה רבה (מלבד בשנים 1967-1961) למספר העובדים הישראלים בחקלאות המדווחים באטלס החקלאות, כך שהם אינם כוללים עובדים זרים. לאור המשקל המשמעותי של העובדים הזרים בחקלאות ישראל, לפחות מאז תחילת שנות ה-90, אין ספק שסדרת תשומת העבודה בחקלאות של USDA אינה מייצגת נכונה את תשומת העבודה בענף. איור 6 ממחיש את ההבדל בין מספרי העובדים בחקלאות שבהם משתמש USDA לבין סך כל העובדים בחקלאות מתוך השנתונים הסטטיסטיים. בעוד שמגמת הירידה אינה שונה בהרבה עד 1993, לאחר שנה זו מספר העובדים הכולל בחקלאות נותר יציב למדי, ואילו מספר העובדים הישראלים, שבו משתמשים בחישובי ה-USDA, ממשיך לרדת בקצב דומה.

איור 7 משווה בין מדדי תשומת העבודה הנמדדים על פי מספר העובדים ועל פי שעות העבודה. ניתן לראות שהמגמות של תשומת העבודה אינן שונות בהרבה אם מודדים אותה לפי מספר העובדים או לפי שעות העבודה, כל זמן שמספר העובדים כולל גם את העובדים הזרים.

בניגוד לגישת בנק ישראל, סדרת ההון בחקלאות שבה משתמשים ב-USDA היא של הון נקי ולא הון גולמי. ב-USDA משתמשים בנתונים שהתקבלו מ-FAO לשנים 2000-1995, ועל מנת להשלים את הסדרה לשנים 1994-1961, משרשרים את הסדרה אחורנית בעזרת שיעורי הגידול השנתיים במלאים של המיכון החקלאי ושל בעלי החיים, ללא התייחסות לפחת.

השנתון הסטטיסטי לישראל מספק נתונים על מלאי ההון הנקי בחקלאות החל משנת 1974. בשנים שלפני כן חושב מלאי ההון הנקי באמצעות הפחתת הפחת המצטבר ממלאי ההון הגולמי, כאשר הנתונים נלקחו מאטלס החקלאות. יש לציין, כי לאורך השנים חלו שינויים בדרכי החישוב של מלאי ההון בחקלאות. בנוסף לכך, הנתונים מדווחים במונחי מחירים קבועים, כאשר מדי כמה שנים משתנה שנת הבסיס. העברת כל הנתונים לשנת בסיס אחידה, תוך שימוש במדד המחירים לצרכן, יוצרת תנודות חדות בסדרה (איור 8), מה שככל הנראה מעיד על כך שמדד המחירים לצרכן שונה משמעותית ממדד המחירים שבו נעשה שימוש להכנת סדרת מלאי ההון הנקי. גם ניסיון להשתמש במדד מחירים של הפחת על ההון בחקלאות לא הועיל, היות שלא נמצאו נתונים כאלה לכל טווח השנים.

נתונים על מלאי ההון הנקי בחקלאות קיימים גם בחשבונות הלאומיים, החל משנת 1995. על מנת להשלים את הסדרה אחורנית עד 1961, נעשה שימוש בשיעורי השינוי השנתיים של מלאי ההון הגולמי, בהנחה שהם לא שונים בהרבה מהשינויים במלאי ההון הנקי. על פי איור 8, התוואי של מלאי ההון הנקי שחושב בדרך זו אינו שונה מהותית מהסדרה של USDA.

כמות הקרקע החקלאית מחושבת על ידי USDA כשקלול של שלושה סוגי קרקע: קרקע חקלאית מושקית, קרקע חקלאית שאינה מושקית ושטחי מרעה. הנתונים נלקחו מ-FAO, כאשר הקרקע הלא מושקית מחושבת כהפרש בין סך הקרקע החקלאית לקרקע המושקית. השקלול נעשה על מנת לקבל מדד של קרקע שוות איכות, במונחים של קרקע שאינה מושקית. על כן, המשקל של קרקע שאינה מושקית הוא 1, המשקל של קרקע מושקית הוא 2.6247 (Siebert and Döll, 2010), ואילו המשקל של שטחי מרעה הוא 0.0239 (Fuglie, 2015).

בנק הנתונים והשנתונים הסטטיסטיים של הלמ"ס מספקים נתונים על סך הקרקע החקלאית והקרקע המושקית למרבית השנים. במקרים בודדים הנתונים הושלמו על ידי אינטרפולציה של נתונים משנים צמודות. נתונים על שטחי מרעה קיימים רק החל מ-1990, ועל מנת להשלים את הסדרה אחורנית עד 1961 נעשה שימוש בשיעורי השינוי שדווחו על ידי FAO.

איור 9 משווה את סך הקרקע החקלאית שמדווחת על ידי FAO לזו שמדווחת על ידי הלמ"ס. שתי הסדרות שונות למדי זו מזו, לעיתים במידה רבה, ללא סיבה נראית לעין. בעוד שנתוני FAO מראים עלייה מתונה בסך הקרקע החקלאית עד תחילת המילניום, נתוני הלמ"ס מראים ירידה מתונה. הירידה החדה בשטח הקרקע בשנת 2003 ניכרת בשתי הסדרות, והיא נובעת משינוי מהותי בשיטת המדידה. עד 2003 הסתמכו נתוני הקרקע על דיווחים עצמיים של החקלאים, ואילו לאחר מכן נאספו ממקורות מנהליים שונים. הזינוק בשטח הקרקע ב-2017, שבולט בנתוני ה-FAO, נובע מכך שבשנה זו פרסמה הלמ"ס את שטח הקרקע שנמדד במפקד החקלאות, שאינו בר-השוואה לשנים אחרות. נתון זה תוקן בסדרת שטח הקרקע של הלמ"ס, כפי שמופיע באיור 9.

גם בשטח הקרקע המושקית קיימים פערים ניכרים בין נתוני FAO והלמ"ס (איור 10). שתי הסדרות זהות עד 1994, אולם מתבדרות זו מזו לאחר מכן. ניכר בנתוניFAO  שהם מבוססים על אינטרפולציות בין נתונים משנים בודדות בלבד, וגם נתונים אלה אינם בהכרח נכונים (ראו לעיל ההסבר לגבי שנת 2017).

איור 11 מציג את תוואי שטחי המרעה בישראל. גם במקרה זה ניכרים הבדלים מהותיים בין שתי הסדרות. ראשית, נתוני הלמ"ס קיימים במקור רק החל משנת 1990, ובשנים שלפני כן הם נגזרו משרשור לאחור של השינויים השנתיים בשטחי המרעה שדווחו על ידי FAO. על פי FAO, הנתונים עד שנת 1981 מבוססים על הערכות בלבד. גם בשנים שלאחר מכן נראה שהנתונים של FAO התבססו על אינטרפולציות כלשהן, שכן רק בשנים 2009 ו-2017 נתונים אלה זהים לנתוני הלמ"ס.

ההבדלים הגדולים בין נתוני הקרקע של הלמ"ס לאלה של FAO באים לידי ביטוי בהבדלים בין המדדים של כמות הקרקע המשוקללת (איור 12). ההבדלים אינם גדולים עד 1998, אולם החל משנה זו שתי הסדרות מתבדרות זו מזו.

על פי פוגלי (Fuglie, 2015), התשומות הקנויות העיקריות של ענפי החקלאות בעולם הן דשנים ומזון לבעלי חיים, ולכן צירוף שלהן מהווה קירוב טוב לסך התשומות הקנויות. הדשנים כוללים דשנים אורגניים ותעשייתיים, ונמדדים במשקל הרכיבים התזונתיים בתוכם (חנקן, זרחן ואשלגן). נתוני הלמ"ס כוללים דשנים תעשייתיים החל משנת 1963 ודשנים אורגניים החל משנת 2000. הנתונים לשנים האחרות התקבלו בעזרת שרשור לאחור של שיעורי הגידול שדווחו על ידי FAO. בסך הכל לא נמצאו הבדלים מהותיים בסדרות הדשנים שלFAO  ושל הלמ"ס.

נתוני המזון לבעלי חיים מבוטאים על ידי USDA באמצעות הערך הקלורי שלהם, כאשר הערך הקלורי של כל סוג מזון נלקח מ-National Research Council (1982), ומשקפים את הערכים הרלוונטיים לארצות הברית וקנדה. נתוני הלמ"ס כוללים נתונים מקבילים רק החל משנת 2000, כאשר בין 1963 ו-1999 קיימים נתונים פחות מפורטים, שהצריכו שימוש במשקלות של National Research Council (1982) כדי לתרגם אותם לערך קלורי. יש לציין, כי רק משנת 1991 הנתונים כוללים גם מזון לבעלי חיים המיוצר במשקים עצמם. הנתונים לשנים 1962-1961 הושלמו על ידי שרשור לאחור של שיעורי הגידול המתאימים בנתונים של USDA. למרות הפערים בנתונים, תוואי המדד של סך התשומות הקנויות שהופק מנתוני הלמ"ס אינו שונה מהותית מזה של USDA.

ב-USDA משתמשים בחלקי גורמי הייצור בתפוקה שחושבו במדינות נבחרות באזורים שונים. עבור ישראל, נעשה שימוש בנתונים ממצרים (Fuglie et al., 2021), שם ענף החקלאות שונה בתכלית מאשר בישראל. חישוב מחדש של חלקי גורמי הייצור בתפוקה בעזרת נתוני הלמ"ס הביא לתוצאות שונות למדי, אולם ההבדל אינו בא לידי ביטוי במידה משמעותית בחישובי פריון הייצור (איור 13). למרות זאת, הירידה בפריון הייצור החל משנת 2014 לפי חישובי USDA הופכת ליציבות כאשר משתמשים בחלקי גורמי הייצור שחושבו בעזרת נתוני הלמ"ס[2].

עם זאת, כאשר מחשבים את פריון הייצור בעזרת נתוני הלמ"ס ומשווים לחישובים של USDA (איור 14), הירידה של פריון הייצור בשנים האחרונות דומה למדי בשתי הסדרות. ההבדל המהותי הוא בשנות האינפלציה הגבוהה, אולם אין להבדל זה השפעה מהותית על הגידול המצטבר בפריון הייצור לאורך כל התקופה.

פירוק סך הגידול בתפוקה לרכיביו לפי משוואה 8 נערך לכל עשור בנפרד וכן לכל התקופה הנחקרת. התוצאות מוצגות בלוח 1. ניתן לראות שהגידול בפריון הייצור היה הגורם העיקרי לגידול בכמות התפוקה החקלאית בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת וכן בין 2001 ו-2010. בעשורים האחרונים נרשמה ירידה בפריון הייצור. הגורם השני בחשיבותו הוא האינטנסיביות של גורמי הייצור, כלומר כמות גורמי הייצור (הון, דשנים, מזון לבעלי חיים) ליחידת קרקע. בשנות ה-80, הגידול באינטנסיביות של גורמי הייצור סייע לכך שהתפוקה קטנה רק במידה זעומה למרות הירידה בפריון הייצור, וכך גם בשנים 2020-2011. יש לזכור, כי בשנות ה-80 חוותה החקלאות משבר חובות, שהביא לעזיבה של חקלאים רבים ולקשיי הסתגלות של החקלאים הנותרים (Kislev, 1993), ומכאן שייתכן שחלק מכמויות גורמי הייצור שנמדדו בשנים אלה (קרקע, עבודה, הון) לא היו בשימוש באופן מלא.

בשנות ה-90, הגידול באינטנסיביות של גורמי הייצור היה הגורם הדומיננטי בגידול התפוקה. ייתכן שהסיבה לכך היא הבלימה של הירידה במספר המועסקים בחקלאות בעקבות הגעת העובדים הזרים (Kimhi, 2014). בנוסף, חל גידול בשטח הקרקע המושקית, אולי עקב הגידול בזמינות של מים מושבים (כסלו, 2011). בשנים 2010-2001, הן הגידול באינטנסיביות של גורמי הייצור והן הגידול בפריון הייצור פיצו על הירידה בשטח הקרקע והביאו לגידול בתפוקה. קרוב לוודאי שלפחות חלק מהגידול בפריון הייצור בשנים אלה נבע מהרפורמה בענף החלב, שהביאה לגידול ביעילות הייצור בענף זה (Kimhi and Reznik, 2018).

בסך הכל, בין השנים 1961 ו-2020, הגידול באינטנסיביות של גורמי הייצור תרם יותר לגידול בתפוקה מאשר הגידול בפריון הייצור, כאשר הגידול בקרקע המושקית והירידה בסך הקרקע החקלאית מקזזים זה את זה.

ד. דיון ומסקנות

חישובי [DL14] פריון הייצור בחקלאות הישראלית של משרד החקלאות של ארה"ב (USDA) שונים מאלה שמפרסם בנק ישראל, היות שהם משתמשים בגרסאות שונות של המתודולוגיה המקובלת. אולם שתי הגישות מאשרות את החשש שהגידול בפריון הייצור של החקלאות הישראלית נבלם בעשור האחרון, וזאת למרות שרגישות מסוימת לאיכות הנתונים אינה מאפשרת לקבוע חד-משמעית אם הוא רק נבלם או שאפילו עבר למגמת ירידה. למרות שלא ניתן לקבוע בוודאות את הסיבות לבלימת הגידול בפריון הייצור, קיימים כמה הסברים אפשריים, המומחשים באיור 15. הסבר [DL15] אחד נוגע למעבר ההדרגתי של החקלאות בישראל מהסתמכות כמעט מוחלטת על השקיה במים שפירים למצב שבו כמחצית מהמים שצורכת החקלאות הם מים מושבים (כסלו, 2011). כפי שנראה באיור, שיעור המים השוליים (מושבים + מליחים) מתוך סך המים שהוקצו לחקלאות טיפס מ-14% בראשית שנות ה-90 לכמעט שני שליש בשנת 2020. השקיה במים מושבים, העשירים במינרלים שונים, עשויה להפחית את השימוש בדשנים, אולם עלולה להזיק לגידולים חקלאיים עקב עודף מליחות, חומציות שמפחיתה את היעילות של חומרי הדברה וריכוזים גדולים של מתכות כבדות (Hanjra et al., 2012). הצטברות המליחות בקרקע עלולה לפגוע בטווח הארוך במרקם הקרקע, ועקב כך להפחית את היבולים (Raveh and Ben-Gal, 2016). גם המים המותפלים, שהשימוש בהם להשקיית גידולים הולך וגדל, הם בעלי ריכוזי מינרלים שונים מאשר מים טבעיים, מה שעשוי להיות יתרון לגידולים מסוימים אבל לפגוע באחרים.

בפרספקטיבה רחבה יותר, מורגן ואחרים (Morgan et al., 2022) הראו שההאטה [DL16] בגידול בפריון הייצור בחקלאות הייתה נחלתן של מדינות רבות בעשור האחרון, והעלו כמה גורמים אפשריים לכך. העיקרי בהם הוא שינוי האקלים, המביא לא רק לעלייה בטמפרטורות ולשינויים במשטר המשקעים, אלא גם מגדיל את שכיחותם של אירועי מזג אוויר קיצוניים שמזיקים לחקלאות ואת עוצמתם, וגורם להתפתחות מואצת של מזיקים ומחלות צמחים, שדורשים שימוש מוגבר בחומרי הדברה יקרים. על פי נתוני הלמ"ס, השימוש בחומרי הדברה בישראל גדל פי שלושה ויותר בין 2008 ל-2019[3]. אולם גידול זה אינו בא לידי ביטוי במחקר זה, היות שהנתונים אינם זמינים לכל התקופה שנחקרה. מאחר שהפגיעה בתפוקה כתוצאה משינוי האקלים אינה באה לידי ביטוי בכמויות הנמדדות של גורמי הייצור, היא נמדדת כירידה בפריון הייצור. אורטיז-בוביאה ואחרים (Ortiz-Bobea et al., 2021) ערכו מחקר אמפירי ומצאו ששינוי האקלים הפחית את פריון הייצור בחקלאות העולמית ב-21% בין 1961 ל-2020. באזורים חמים כמו ישראל, הפגיעה בפריון הייצור הייתה אפילו גדולה יותר, והגיעה עד כדי 25%-30%. כפי שנראה באיור 15, הטמפרטורה השנתית הממוצעת בישראל טיפסה בכשתי מעלות מאז שנות ה-80 המוקדמות. מחקרים שהתמקדו בחקלאות הצמחית בישראל הראו שעליית הטמפרטורה עשויה להיטיב עם גידולים מסוימים ולפגוע באחרים (Fleischer et al., 2008; Kan et al., 2023). אולם מחקרים אלה לא לקחו בחשבון ששינוי האקלים מביא איתו גם החרפה של אירועי מזג אוויר קיצוניים שפוגעים בחקלאות. פלנדרי ואחרים  (Palandri et  al., 2025) חישבו ומצאו שהעלייה בטמפרטורות עלולה להפחית את תנובת החלב בישראל ב-1% עד 1.5% עד שנת 2050.

מורגן ואחרים (Morgan et al., 2022) וכן OECD (2022) מציינים גם את ההאטה [DL17] בהשקעות במחקר ופיתוח בחקלאות כגורם נוסף להאטה בגידול בפריון הייצור. הייסי ופוגלי ( Heisey and Fuglie, 2018) הראו שההשקעה הציבורית במו"פ בחקלאות בישראל כמעט שלא השתנתה מאז 1990 במונחים ריאליים, וזאת בזמן שהתוצר בחקלאות המשיך לגדול. כתוצאה מכך, כפי שמודגם באיור 15, ההשקעה במו"פ בחקלאות כאחוז מהתוצר של ענף החקלאות נמצאת במגמת ירידה מתמשכת מאז שנות ה-80, עם עלייה קלה בשנים האחרונות. מאחר שהשקעות במו"פ באות לידי ביטוי בהשפעה על התפוקה בפיגור של כ-15 שנה, ייתכן שירידה זו תרמה להאטה בגידול בפריון הייצור בחקלאות מאז 2014.

למרות שהבעיות בנתונים מגבילות את היכולת למדוד שינויים בפריון הייצור באופן מדויק, ההאטה [DL18] בגידול בפריון הייצור בישראל בעשור האחרון היא כנראה מעל לכל ספק, והעובדה שמדובר במגמה עולמית אינה פוטרת את ישראל מלהתמודד עימה. מאחר שיכולתנו להשפיע על משבר האקלים מוגבלת, האמצעי העיקרי להתמודד עם השלכותיו ולהגדיל את פריון הייצור הוא קידום טכנולוגי. אורטיז-בוביאה ואחרים (Ortiz-Bobea et al., 2025) חישבו שעל מנת למנוע את הירידה בפריון הייצור בחקלאות בארה"ב עד 2050 בגין שינוי האקלים יהיה צורך להגדיל את ההשקעה במו"פ חקלאי ב-5% עד 8% בשנה. מכך נגזרת המסקנה שעל מנת להבטיח את המשך הזמינות של תוצרת חקלאית טרייה ובריאה במחירים סבירים לכלל אוכלוסיית ישראל, יש צורך בהגדלה מחדש של ההשקעה במו"פ חקלאי, תוך התמקדות בפיתוח זנים עמידים לשינוי האקלים ובטכנולוגיות התומכות בהם.

---

[1]  אומדן יתר עשוי להיווצר מכיוון שחלק מהשעות שייכות כנראה לעבודות משניות בענפים אחרים, ואומדן חסר עשוי להיווצר בשל שעות של העובדים שעבדו חלקית בחקלאות כעיסוק משני.

[2] הספרות חלוקה בשאלה איך לתמחר גורמי ייצור עצמיים, כגון עבודה עצמית, הון וקרקע. במחקר זה נזקפה לעבודה העצמית העלות של השכר הממוצע במשק. לגבי ההון והקרקע נבחנו שתי חלופות: זקיפת עלות לקרקע והתייחסות לעלות ההון כשארית, או זקיפת עלות להון והתייחסות לקרקע כשארית. החלופה הראשונה נבחרה, היות שהיא הניבה חלקי גורמי ייצור דומים לאלה של קבוצת המדינות המפותחות כפי שחושבו על ידי USDA.

[3]  כלים ומאגרי נתונים - מאגר הנתונים המרכזי