למה שליש? על "נורמת השליש" ומימוש זכות ההתארגנות של עובדים בישראל
אסף בונדי
יולי, 2022
נורמת השליש מבטאת את שיעור החברות המינימלי הנדרש מארגוני עובדים בישראל לשם הכרה בייצוג קיבוצי במקום העבודה. המבקרים טוענים כי נורמה זו כופה ייצוג קולקטיבי על ידי מיעוט מקרב העובדים, מהווה פגיעה בעיקרון הדמוקרטי של הכרעת הרוב ומחזקת את ארגוני העובדים במידה שאינה סבירה. נורמת השליש אכן אינה דמוקרטית דיה, אולם בכיוון הפוך: היא מהווה חסם בפני מימוש זכות ההתארגנות, וזאת בשונה מהקיים במדינות מפותחות רבות. השימוש בנורמת השליש נעשה למען תכלית ראויה: חיזוק אפשרותם של העובדים להשמיע את קולם במקום העבודה, שיפור תנאי העבודה ואף השפעה על חלוקת ההכנסות תוך צמצום פערים וקידום ערכים רבים נוספים. לאור מרכזיותה של זכות ההתארגנות בקידום ערכים דמוקרטיים, יש חשיבות לצמצום החסמים העומדים בפני מימושה גם באמצעות הורדת השיעור המינימלי הנדרש לשם הכרה בייצוג קולקטיבי.
תוכן העניינים:
תמצית
מהי "נורמת השליש"?
הביקורת על נורמת השליש
התכלית הראויה של כפיית הייצוג הקולקטיבי
זכות ההתארגנות כמימוש נרחב של ערכים דמוקרטיים
מימוש זכות ההתארגנות ככלי לחיזוק כוחם של העובדים
בעיצוב שוק העבודה
דיאלוג, במקום בלעדיות
צמצום הגירעון הייצוגי
סיכום
תמצית
מהי "נורמת השליש"?
נורמת השליש מבטאת את שיעור החברות המינימלי הנדרש מארגוני עובדים בישראל לשם הכרה בייצוג קיבוצי במקום העבודה.
כאשר מעל שליש מהעובדים במקום עבודה מסוים מממשים את זכות ההתארגנות ומצטרפים לארגון עובדים, זוכה הארגון במעמד חוקי לייצוג כלל העובדים במקום העבודה, המאפשר לו לנהל משא ומתן להסכם קיבוצי ומאבק ארגוני לשיפור תנאי העבודה במקום.
הביקורת על נורמת השליש
התארגנות עובדים ברמה של מקום העבודה לא הייתה נפוצה בישראל בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים (מרבית העובדים זכו לייצוג ברמה הענפית או המקצועית), אך בשנים האחרונות עולה היקף ההתארגנות ברמה זו.
עלייה זו מובילה לביקורת כלפי נורמת השליש, אשר נתפסת ככפייה של ייצוג קולקטיבי על ידי מיעוט מקרב העובדים, ובהתאם, כפגיעה בעיקרון דמוקרטי בסיסי ("הכרעת הרוב") וחיזוק לא סביר של ארגוני העובדים.
ביקורת זו חותרת להחלפת נורמת השליש בנורמת רוב, שלפיה, לשם הכרה בייצוג קולקטיבי במקום העבודה יידרש שרוב מוחלט מקרב העובדים במקום העבודה יביעו תמיכה במימוש זכות ההתארגנות.
מענה לביקורות על נורמת השליש
הכפייה של מיעוט מקרב העובדים על הכלל, שבאה לידי ביטוי בנורמת השליש, נעשית למען תכלית ראויה: חיזוק אפשרותם של העובדים להשמיע את קולם במקום העבודה, שיפור תנאי העבודה בו ואף השפעה על חלוקת ההכנסות בחברה, תוך צמצום פערים וקידום ערכים חברתיים רבים נוספים.
בנוסף, בחינה של תהליכי התארגנות עובדים מראה כי במקרים רבים הצטרפות לארגון עובדים מערבת חשש של העובדים מנקיטת עמדה המנוגדת לאינטרס של המעסיק ועלולה להוביל לתגובת נגד בעלת השלכות שליליות (אישיות וקולקטיביות) על העובדים המתארגנים. חשש זה מוביל להימנעות של חלק מהעובדים מהצטרפות לארגון עובדים, מקשה על מימוש זכות ההתארגנות במקום העבודה ומערערת את בסיס הטענה בדבר כפיית רצון המיעוט על הרוב.
כמו כן, לא אחת מתנגדים מעסיקים באופן אקטיבי להתארגנות העובדים, בניגוד להוראות החוק והדין, ואף מתנכלים לעובדים על רקע פעילותם בתחום. בכך מעמידים המעסיקים חסם בפני היכולת לממש את זכות ההתארגנות ומייצרים סיבה נוספת לערער על בסיס הטענה בדבר כפיית רצון המיעוט במקום העבודה.
נורמת השליש אכן אינה דמוקרטית דיה, אולם בכיוון הפוך מהטענה המקובלת: היא מהווה חסם בפני מימוש זכות ההתארגנות, המקשה על העובדים לזכות בייצוג קיבוצי במקום עבודתם. חסם זה אינו קיים כלל במדינות מערביות רבות אחרות, דוגמת גרמניה, צרפת ושוודיה.
מימוש זכות ההתארגנות מבטא שינוי משמעותי של יחסי הכוחות במקום העבודה, אשר מעורר התנגדויות, שבאות לידי ביטוי בניסיונות לפגוע בעובדים המתארגנים ולסכל את התארגנותם.
לאור מרכזיותה של זכות ההתארגנות בקידום ערכים יסודיים לחברה דמוקרטית, יש חשיבות לצמצום החסמים המבניים העומדים בפני מימושה גם באמצעות הורדת השיעור המינימלי הנדרש לשם הכרה בייצוג קולקטיבי.
מהי "נורמת השליש"?
במסגרת החוק בישראל, על מנת לזכות בייצוג קיבוצי במקום עבודה מסוים, נדרש כי לפחות שליש מהעובדים באותו מקום עבודה יצטרפו לארגון עובדים. בהינתן כמה ארגוני עובדים המבקשים לייצג את העובדים במקום העבודה, מתווספת לדרישה זו גם הדרישה למספר הגדול ביותר של עובדים ביחס לארגונים האחרים. עמידה בתנאים אלה מקנה לארגון עובדים אחד מעמד של "ארגון יציג", המייצג את כלל העובדים במקום העבודה לטובת הסדרת תנאי העבודה והיחסים בינם ובין המעסיק. במצב זה, על ההנהלה להכיר בארגון כיציג ולנהל משא ומתן עם נציגות העובדים לקראת הסכם קיבוצי.
הביקורת על נורמת השליש
כנגד התנאי הקבוע בחוק, המכונה כאן "נורמת השליש", עולות שלוש טענות מרכזיות:
1. נורמת השליש כופה את הייצוג הקולקטיבי על עובדים שאינם רוצים בו: עמידה של ארגון עובדים בתנאי השליש הופכת אותו ליציג גם ביחס לעובדים שאינם חברים בו ואינם בהכרח מעוניינים בייצוג.
2. נורמת השליש אינה דמוקרטית דיה: התנאי מאפשר מצב שבו מיעוט של שליש מהעובדים במקום עבודה או ביחידת מיקוח גובר על רוב של עד שני שלישים מהעובדים, שלא בחרו בארגון העובדים היציג.
3. נורמת השליש מחזקת את ארגוני העובדים ואת יכולתם לבסס ייצוג קולקטיבי באופן מוגזם: התנאי מוטה לטובת ארגוני העובדים, ומאפשר להם לארגן עובדים במקומות עבודה בקלות, מבלי לתת למתנגדי ההתאגדות להביע את עמדתם גם אם הם מהווים רוב.
טענות אלה, שלרוב מגיעות מאלה המבקשים לצמצם את האפשרות לממש את זכות ההתארגנות, מתייחסות למקום העבודה וליחסים בין עובדים למעסיקים כאל זירה נטולת קונפליקט, שבה אין פערים בכוחם של הצדדים. כמו כן, הן מתבססות על מידע חלקי, שאינו מביא בחשבון אפשרויות רבות נוספות למימוש זכות ההתארגנות. על כן, הן מייצרות מסקנות מוטעות, המצריכות מענה שמבוסס על ההכרה בחשיבותה של זכות ההתארגנות, על המציאות בפועל של שוק העבודה ועל השאיפה לעודד את זכות ההתארגנות ולהרחיבה.
התכלית הראויה של כפיית הייצוג הקולקטיבי
נורמת השליש אכן מחייבת ייצוג קולקטיבי גם עבור עובדים שאינם בהכרח רוצים בו, אולם ייצוג זה מהווה כפייה שהיקפה מצומצם מאוד והיא למען תכלית ראויה.
מטרת הייצוג הקולקטיבי היא חיזוק אפשרותם של העובדים להשמיע את קולם במקום העבודה, שיפור תנאי העבודה בו ואף השפעה על חלוקת ההכנסות בחברה, תוך צמצום פערים וקידום ערכים חברתיים רבים נוספים. החיים בחברה רצופים מידות משתנות של כפייה על היחיד. במקרה זה, תכליתה של הכפייה במימוש זכות ההתארגנות היא השגת מטרות חברתיות וקידום ערכים חברתיים, ובראשן חיזוק חופש הביטוי של העובדים במקום העבודה, צמצום אי-השוויון בין העובדים וכן קידום ני