הבטחת תעסוקה, פרנסה וזכויות עובדים בהתמודדות עם משבר האקלים

רן רביב

אוקטובר 2023

משבר האקלים כבר כאן, והשלכותיו מחריפות מהר יותר ממה שחזו המדענים. בישראל, ההיערכות למשבר האקלים נמצאת רק בראשיתה, ובמעט התוכניות הקיימות בנושא זה, תחום העובדים והעובדות אינו מטופל. אי היערכות לקראת הפגיעה הצפויה בעובדים ובעובדות עלול לגרום ליצירת משברים נוספים בעיצומו של משבר האקלים ההולך ומחריף.

האיומים המרחפים על העובדים עקב משבר האקלים נחלקים לשלושה מעגלי פגיעה: איומים הנובעים מפגיעה במקומות עבודה העומדים להיסגר או להשתנות באופן משמעותי עקב המעבר למשק דל פחמן; איומים הנובעים מהשינויים הצפויים בתנאי העבודה הפיזיים עקב שינוי האקלים; ואיומים הנובעים מהשינויים הצפויים בעומסי העבודה.

מתוך סקירת הנעשה במדינות אחרות נראה שרק מעורבות עמוקה של ארגוני העובדים מביאה לנקיטת צעדים אפקטיביים, המבטיחים תעסוקה הוגנת ואת שלומות העובדים. בצד מקומם הקריטי של ארגוני העובדים, חשוב לא פחות להדגיש את הצורך בפעולה משותפת בין ארגוני המעסיקים, משרדי הממשלה הרלוונטיים וארגוני העובדים.

מטרת הסקירה הנוכחית היא להניע שיח ציבורי בנושא ולהוות בסיס לקידום מדיניות של כלל בעלי העניין בתחום.

תקציר

מבוא

משבר האקלים כבר כאן, והשלכותיו מחריפות מהר יותר ממה שחזו המדענים. זו היא השורה התחתונה של תמצית דוח ה-IPCC (הפאנל הבין-ממשלתי של מדעני אקלים), שפרסם המשרד להגנת הסביבה בפברואר 2022.

מראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 יש קונצנזוס מדעי על כך שלהאצת הפעילות האנושית יש השלכות מרחיקות לכת על המערכות הטבעיות שבהן אנחנו תלויים לקיומנו. אחת ממערכות אלה היא המערכת המאזנת את כמות גזי החממה הנמצאים באטמוספרה, ובראשם פחמן דו-חמצני. גזים אלו כולאים את חום השמש באטמוספרה ומאפשרים חיים, אך כמות גדולה מדי מהם גורמת להתחממות יתר. התחממות זו, שעדויות להשלכותיה אנו רואים כבר כיום, עלולה לשנות את תנאי החיים בכדור הארץ ולהפוך אותם לקשים מאוד עבור בני האדם.

פעולה בתגובה למשבר

את הצעדים הננקטים להתמודדות עם משבר האקלים אפשר לחלק לשני סוגים:

● אפחות (mitigation) - פעולות המכוונות לצמצום פליטות גזי החממה כדי להאט את קצב השינוי.

● היערכות או הסתגלות (adaptation) - פעולות המכוונות להגברת החוסן של החברה בפני השלכות משבר האקלים.

בישראל, ההיערכות למשבר האקלים נמצאת רק בראשיתה, והיא בין המפגרות בתחום מבין המדינות המתועשות, כך עולה מדוח מבקר המדינה מאוקטובר 2021. במעט התוכניות הקיימות שמונעות כרגע, תחום העובדים והעובדות אינו מטופל. אי היערכות בתחום זה עלול לגרום לפגיעה בעובדים ובעובדות, מה שעלול ליצור משברים נוספים, במקביל למשבר האקלים ההולך ומחריף. לכן, יש להיערך להשלכות משבר האקלים על העובדים והעובדות דרך פעולה משותפת של ארגוני המעסיקים, משרדי הממשלה הרלוונטיים וארגוני העובדים.

הפגיעה הצפויה בעובדים ובעובדות

האיומים המרחפים על העובדים עקב משבר האקלים נחלקים לשלושה מעגלי פגיעה: איומים הנובעים מפגיעה במקומות עבודה העומדים להיסגר או להשתנות באופן משמעותי עקב המעבר למשק דל פחמן (כ-250,000 עובדי תעשיית האנרגיה ודלקי המאובנים, תעשיית המתכת, תעשיית הכימיקלים, תעשיית עיבוד המזון והשירותים הפיננסיים); איומים הנובעים מהשינויים הצפויים בתנאי העבודה הפיזיים עקב שינוי האקלים (כ-300,000 עובדים בתחומי הבינוי, החקלאות, תפעול ברשויות המקומיות ובתשתיות הלאומיות); ואיומים הנובעים מהשינויים הצפויים בעומסי העבודה (כ-720,000 עובדים במערכת הבריאות, במערכת הרווחה ובשירותים חברתיים אחרים ובמערכת החינוך).

מטרת הסקירה הנוכחית

מטרת הסקירה הנוכחית היא להניע שיח ציבורי על הנושא ולהוות בסיס לקידום מדיניות של כלל בעלי העניין בתחום.

מה נעשה עד היום בעולם?

בשנים האחרונות, יותר ויותר מדינות מתועשות נוקטות פעולות אפקטיביות וקובעות יעדים שאפתניים להפחתת פליטת גזי החממה. בנוסף, ארגוני העובדים מתחילים להפנים שהעובדים והעובדות ניצבים בפני איום כפול, הן בשל ההשלכות הישירות של המשבר והן בשל ההשלכות העקיפות על התעשייה ומקומות העבודה המאורגנים הגדולים. אחד מהצעדים הבסיסיים הראשונים שיש לבצע הוא גיבוש תפיסה כוללת ושיתוף הידע הקיים עם מובילי ועדי העובדים וארגונים רלוונטיים אחרים. במקביל, יש לקדם תפיסה מערכתית ומתואמת של משבר האקלים ואי-השוויון החברתי בקרב קובעי המדיניות, וזאת באמצעות מסגור משבר האקלים והמשבר הכלכלי כאיום משותף על העובדים.

אחת האסטרטגיות המרכזיות שבהן מתמקדים כיום ארגוני עובדים בעולם היא יצירת משרות טובות ומאוגדות. ההנחה היא כי מעבר הוגן מהמשרות הטובות והמאוגדות הקיימות כיום מחייב שיהיו גם משרות טובות ומאוגדות לעבור אליהן, והמוטיבציה לייצר משרות אלה נמצאת קודם כל אצל ארגוני העובדים.

נראה שאסטרטגיות הפעולה של ארגוני העובדים במדינות שונות במסגרת ההיערכות למשבר האקלים ולשינוי שמתרחש במשק עם המעבר למשק דל פחמן ממוקמות בטווח שבין שני קטבים, הנגזרים ממקומה של העבודה המאורגנת במדינה ומנסיבות מקומיות נוספות.

מה נעשה עד היום בישראל?

מבחינת היערכות המדינה והרשויות לדאגה לעובדים בעת משבר האקלים, הצעדים שננקטו בישראל עד היום אינם משמעותיים ואינם תואמים את גודל האתגר.

ההתייחסויות המעטות הקיימות להשפעותיו הצפויות של משבר האקלים על החברה והכלכלה בישראל אינן כוללות התייחסות מקיפה לעובדים מבחינת ההשלכות הקונקרטיות על פרנסתם, זכויותיהם, ביטחונם ובריאותם. משרדי הממשלה העוסקים בהיערכות למשבר האקלים ואלה שפועלים בסוגיות הקשורות לעובדים באופן כללי, אינם מתייחסים לנושא זה באופן שיטתי או בכלל. רשויות מקומיות המקדמות היערכות למשבר האקלים כוללות במקרים ספורים התייחסות כללית לעובדי מערך התפעול בזמן גלי חום (למשל, בתוכנית ההיערכות של עירית תל אביב יפו), אך מעבר לכך אין התייחסות לביטחונם של העובדים או לזכויותיהם.

במרץ 2023 יצא לדרך מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה בהזמנת המשרד להגנת הסביבה, העתיד למפות את כלל שוק העבודה ולהציע חלופות להתמודדות עם האיומים השונים. זהו צעד ראשון חשוב ונכון במענה על האיום. גם ארגוני הסביבה התחילו לעסוק בנושא זה ולקדם אותו על ידי עריכת מחקרים וכתיבת ניירות מדיניות.

אולם, אין עדיין בישראל גוף המרכז את התארגנות שוק העבודה לקראת השינויים הצפויים עקב משבר האקלים, וחשוב מכך, אין עדיין כל היערכות משמעותית לקראת האתגרים שבדרך גם מצד העובדים, הן אלה המאוגדים והן אלה שאינם.

סיכום

מתוך סקירת הנעשה במדינות אחרות עולה שרק מעורבות עמוקה של ארגוני העובדים מביאה לנקיטת צעדים אפקטיביים, המבטיחים תעסוקה הוגנת ואת שלומות העובדים. בצד מקומם הקריטי של ארגוני העובדים בתהליך, מהסקירה הנוכחית עולה שחשוב לא פחות לקיים מהלך בין-מגזרי. לשולחן בין-מגזרי כזה צריכים להגיע העובדים וארגוני העובדים מוכנים ובעמדת הובלה, עם ידע על האתגרים ועל האיומים העומדים בפני העובדים במגזרים השונים ועם גיבוי ויכולת לקדם מהלכים במישורים השונים.

א. משבר האקלים – כאן ועכשיו

משבר האקלים כבר כאן

משבר האקלים כבר כאן, והשלכותיו מחריפות מהר יותר ממה שחזו המדענים. זו היא השורה התחתונה של תמצית דוח ה-IPCC (הפאנל הבין-ממשלתי של מדעני אקלים), שפרסם המשרד להגנת הסביבה בפברואר 2022[1]. גלי החום ושריפות הענק בצפון אמריקה, באוסטרליה וברוסיה והצפות הענק במרכז אירופה ובמערבה, שהתחוללו בשנים 2021-2020 והצפות הענק ביוון ובלוב בקיץ 2023, גרמו למדענים להסיק שקצב ההתקדמות של המשבר מהיר עוד יותר מכפי שחזו.

משבר האקלים הוא תוצאה של פעילות אנושית אינטנסיבית, שהואצה במיוחד במאתיים השנים האחרונות, ועוד יותר מכך מאז אמצע המאה ה-20. על פי הנתונים שמפרסם ארגון Global Change, הכוללים עלייה באוכלוסייה האנושית, בתמ"ג, בצריכת המים, בשימוש בדשנים ובכלי תחבורה ועוד, החל מאמצע המאה ה-20 חלה עלייה מהירה בקצב השינוי בפעילות הכלכלית[2]. עלייה מהירה זו גורמת אומנם למשבר האקלים על כל השלכותיו, אולם חשוב לזכור שגם הנגישות למזון, לחינוך ולבריאות, המובטחת כיום להרבה יותר אנשים על פני כדור הארץ, היא פרייה של האצה זו. חשוב לציין, שתהליך זה האיץ גם את ריכוז פירות הצמיחה, שנוצרו באמצעות העבודה האנושית, בחלק הולך וקטן של החברה האנושית(Sullivan & Hickel, 2023) .

מראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 יש קונצנזוס מדעי על כך שלהאצה זו יש השלכות מרחיקות לכת על המערכות הטבעיות שבהן אנחנו תלויים לקיומנו. אחת ממערכות אלה היא המערכת המאזנת את כמות גזי החממה הנמצאים באטמוספרה, ובראשם פחמן דו-חמצני[3]. גזים אלו כולאים את חום השמש באטמוספרה ומאפשרים חיים, אך כמות גדולה מדי מהם גורמת להתחממות יתר. התחממות זו, שעדויות להשלכותיה אנו רואים כבר כיום, עלולה לשנות את תנאי החיים בכדור הארץ ולהפוך אותם לקשים מאוד עבור בני האדם.

שני סוגי התהליכים, הן השינויים שנגרמים על ידי בני האדם והן התגובות של המערכות הטבעיות, הם תהליכים אקספוננציאליים, כלומר תהליכים שקצב השינוי שלהם גדל עם הזמן. התוצאה של תהליכים אלה היא איום הולך ומחריף על תנאי החיים של בני האדם ושאר היצורים החיים בכדור הארץ.

יש להיערך להתמודדות עם השלכות משבר האקלים

בשנים האחרונות, עם החרפת ההשלכות של משבר האקלים וקביעת מדעני האקלים שבנקודת האל-חזור, סביב שנת 2030, יונעו תהליכים בלתי הפיכים שידרדרו את המצב באופן בלתי נשלט, התחילו מדינות העולם לפעול כדי להפחית את עוצמת המשבר מכאן ולהיערך לקראת השלכותיו מכאן.

בצד ועידות אקלים בינלאומיות (COP), שהחלטותיהן אינן מספקות מצד אחד ומיושמות באופן חלקי מאוד מצד שני, השלכות המשבר מכות במדינות שונות ברחבי העולם ומעודדות את מקבלי ההחלטות לנקוט צעדים משמעותיים.

את הצעדים הננקטים להתמודדות עם משבר האקלים אפשר לחלק לשני סוגים:

● אפחות (mitigation) - פעולות המכוונות לצמצום פליטות גזי החממה כדי להאט את קצב השינוי;

● היערכות או הסתגלות (adaptation) - פעולות המכוונות להגברת החוסן של החברה בפני השלכות משבר האקלים.

לשני סוגי הצעדים יש השלכות משמעותיות על ציבור העובדות והעובדים במדינת ישראל, כפי שנפרט בהמשך הסקירה.

המהירות העצומה שבה מתגבר משבר האקלים, השלכותיו המרחיקות לכת והאתגרים שהוא מעמיד בפנינו מחייבים התמודדות נכונה ודרך חשיבה חדשה[4]. אחד השינויים ההכרחיים הוא פעולה במקביל בכמה מישורים. כלומר, לא נוכל לחכות שמערכת אחת תסיים את היערכותה ורק אז תתחיל להיערך המערכת הבאה, אלא יש להניע שינוי במקביל בכל המערכות.

ההיערכות במדינת ישראל נמצאת רק בראשיתה, והיא בין המפגרות בתחום מבין המדינות המתועשות, כך עולה מדוח מבקר המדינה מאוקטובר 2021[5]. במהלך 2023 אמורים כל משרדי הממשלה לסיים לפרסם את תוכנית ההיערכות שלהם, על פי התחומים שעליהם אחראי כל משרד. עד כה פרסמו תוכניות כאלו רק משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה. בעקבות החלטת ממשלה 4079[6] החלו משרדי הממשלה השונים את עבודת המטה לגיבוש צעדיהם. צעדים קונקרטיים מקדימים שכבר נעשו הם העלאת יעדי האנרגיות המתחדשות על ידי משרד האנרגיה ל-30% עד 2030, והנעת מהלך היערכות ברשויות המקומיות - תוכנית "המאיץ"[7].

חשוב לשים לב: בתוכניות ההיערכות השונות שמונעות כרגע, תחום העובדים והעובדות אינו מטופל. חוסר היערכות בתחום זה יגרום לפגיעה בעובדים ובעובדות, וגם ייצור שורת משברים נוספת בלב המשברים הנגרמים ישירות ממשבר האקלים. בשיא אירועי הקיצון האקלימיים הצפויים להתחולל, תידרש התגייסות של המערכות החברתיות כדי לתת מענים לצרכים המשתנים והגוברים בחברה. אם החברה הישראלית תגיע אליהם עם שירותים חברתיים שאינם ערוכים כראוי, תופעת הטבע הקיצונית עלולה להפוך לאסון טבע[8]. אם אירועי הקיצון האקלימיים יצטלבו עם משברים תעסוקתיים חריפים וחוסר התאמה של התעשיות לעידן החדש, משברים מקומיים עלולים להפוך למשברים לאומיים כוללים. לכן, יש להיערך להשלכות משבר האקלים על העובדים דרך פעולה משותפת של ארגוני המעסיקים (הפרטיים והציבוריים), משרדי הממשלה הרלוונטיים וארגוני העובדים.

ב. השלכות משבר האקלים על החברה והכלכלה בישראל

משבר האקלים מאיים על העובדים והעובדות

משבר האקלים ישפיע באופן רחב ועמוק על החברה והכלכלה בישראל ובעולם כולו, ואם לא נשכיל להיערך בהתאם, אנו צפויים לעמוד בפני זעזועים ושינויים רדיקליים. במוקדם או במאוחר, השינויים ייכפו על המערכת ועל השחקנים השונים שבתוכה: ממשלות, בעלי הון, תאגידים ועובדים. ניהול מושכל של ההתנהלות יאפשר לשחקנים השונים להגדיל את טווח הפעולה שלהם, בעוד שדחייה מתמשכת תקטין את טווח האפשרויות שיעמדו בפני מקבלי ההחלטות. דוגמה טובה לתהליך שנמצא בעיצומו ושממנו ניתן ללמוד על הצפוי, היא סוגיית מפרץ חיפה ועתיד התעשיות הפועלות בו.

התעשייה הפטרוכימית בישראל, ובמיוחד זו שבמפרץ חיפה, עומדת בפני טלטלה. הממשלה, בישיבתה ב-6.3.2022, החליטה לפנות את התעשיות במפרץ. אומנם המניע העיקרי למהלך לא היה משבר האקלים אלא הזיהום המקומי, אך המגמה העולמית מעודדת ותומכת במהלך זה. בהחלטה זו הממשלה מיישרת קו עם מגמות עולמיות, כשהעולם המפותח עובר מתעשיית דלקי מאובנים (דלקים פוסיליים) למקורות אנרגיה מתחדשים[9].

ניתן להעריך שגם מאבק בלימה נגד ההחלטה לפנות את מפרץ חיפה, הן מצד בעלי המפעלים והן מצד העובדים, יוכל, לכל היותר, להאט את התהליך אך לא לשנות את כיוונו. כאשר ייסגרו המפעלים, הראשונים להיפגע יהיו העובדים, בעוד שבעלי המפעלים ימצאו ערוצי השקעה חלופיים[10]. בעלי ההון והתאגידים מכינים את עצמם ומגינים על עצמם באמצעות גידור סיכונים והשקעה בתחומים מתחרים[11] (למשל, תאגידי הנפט הופכים למשקיעי ענק באנרגיות מתחדשות). בכל מקרה, הבעלים וחברי ההנהלה הבכירה לא ימצאו עצמם ללא פרנסה, וזאת בשונה מהעובדים.

על ארגוני העובדים לנתח את התהליך ואת השלכותיו הצפויות על העובדים, ולהתחיל להיערך לפעולה כבר כעת, כפי שנעשה עם העובדים במפרץ חיפה[12]. השנים הקרובות, שבהן השלכות שינוי האקלים עדיין יורגשו באופן מינורי יחסית, הן הזדמנות לפתח כלים שישמשו בזמן אירועי קיצון ומשברים מתמשכים, הצפויים בוודאות בעתיד הלא רחוק. כבר כיום אנחנו רואים את תחילתן של השלכות משבר האקלים על המשק, למשל בדמות דרישה מהתעשיות להטמיע שינויים בתהליכי הייצור. דרישות אלה נגזרות מיעדי הפחתת פליטות גזי חממה, שמדינות ה-OECD, וישראל בכללן, מחויבות להן[13],[14]. לא מדובר רק ביעדים שישראל מחויבת להם בתוך גבולותיה, אלא גם ביעדים של המדינות שישראל מייצאת אליהן, המחויבות אף הן ליעדים אלה, וכבר התחילו ליישם מדיניות של הפחתת פליטות על כלל שרשרת הייצור של התוצרת המיובאת אליהן (טרואן, 2022; לסטר, עשת וזלצברג, 2021).

משמעותם של תהליכים אלו במגזר היצרני היא אתגור מגוון תעשיות, שחלקן יעמדו בפני צומת דרכים: שינוי משמעותי בתהליכי הייצור או סגירה. לחלק מהתעשיות לא יהיה מנוס אלא להיסגר (תעשיות דלקי המאובנים, למשל), משום שלא יהיה להן מקום לאור הצורך לאפס את פליטות גזי החממה בתוך שלושה עשורים. סגירת התעשיות תלווה בלחצים בין-לאומיים, שיתגברו עם החרפת משבר האקלים, ועמדתם של קובעי מדיניות בישראל תושפע לא רק מההקשר הישראלי, אלא במידה רבה מאוד גם מתהליכי שינוי עולמיים. ואין להתבלבל ממצב הדברים היום, שבו עדיין דוחים את ההחלטות ואת ההתחייבויות. הדוחות המדעיים והמשברים המלווים את המדינות המתועשות (שריפות והצפות, בין השאר) יגרמו לקובעי המדיניות להדק את ההחלטות ולהחילן על כלל שרשראות היצור והאספקה[15].

במגזר השירותים, העשורים הבאים צפויים להיות רוויי משברים ויאתגרו את כל המערכת החברתית. חלק מהמשברים צפויים וידועים (גלי חום, הצפות, זיהומי אוויר חריפים וממושכים, מגפות ועוד), והיערכות אליהם נכללת בתרחישי הייחוס של המדינה להיערכות למשבר האקלים[16]. משברים אחרים עדיין לא ידועים, וייגרמו בשל תגובת שרשרת של שינויי האקלים[17]. משברים אלה צפויים להעמיד את העובדות והעובדים במערכות התשתיות והשירותים הציבוריים בחזית ההתמודדות עם המשבר, ולהטיל עליהם עומס וסיכונים שלא הכירו עד היום.

הפער בין הצרכים בזמן חירום לחוסר ההיערכות של המערכת הציבורית, שהיינו עדים לו בתקופת מגפת הקורונה, הוא דוגמה שמאפשרת לנו להבין את העוצמה ואת הרב-ממדיות של המשברים שייגרמו כתוצאה משינוי האקלים. בסגרים הראשונים עקב מגפת הקורונה ראינו את העומס והדרישות שהוטלו על רבים מעובדי המגזר הציבורי (עובדות סוציאליות, אחיות, נהגי תחבורה ציבורית, מורות וגננות ועוד), מבלי שראשי המערכות הציבוריות (נבחרי הציבור ברמה הלאומית והמקומית והדרג המקצועי בממשלה וברשויות מקומיות) ידעו כיצד להתמודד עם המצב (לדוגמה, הוצאת מערך שירותי הרווחה לחל"ת בסגר הראשון, בניגוד לצרכים שעלו מהשטח). נראה שהיה גם קושי משמעותי מובנה[18] של הנהגות ארגוני העובדים להתמודד עם התנאים המשתנים ולשמור על זכויות העובדים בזמן המשבר. להלן שתי דוגמאות המבהירות את חוסר המוכנות של המערכת למשבר הקורונה:

- ארגוני המורים דרשו דרישות צודקות על פי כל אמת מידה, כמו הכרה בעבודתם של המורים והמורות מהבית או הקטנת הסיכון להידבק בווירוס הקורונה, כרכיב בסיסי בהיערכות של מערכת החינוך, אך התקשו בהסברה ובגיוס דעת הקהל.

- נהגי האוטובוסים תבעו הפעלת המיזוג כדי לאפשר להם תנאי עבודה מינימליים, ומצאו את עצמם במסלול התנגשות עם גורמי הבריאות, שדרשו מהנהגים לפתוח את החלונות בעת הנסיעה ואסרו על הפעלת המזגן, שיוצר סירקולציה של האוויר, ולכן מעלה את סכנת ההידבקות.

בשני המקרים הללו נאלצו ארגוני העובדים להתמודד עם תנאים חדשים ובלתי מוכרים, כשהם נדחקים לפינה בשל לחץ ציבורי שקרא להם לוותר על זכויותיהם ובריאותם של העובדים.

על מנת להבין את הדחיפות שבה על ארגוני העובדים להיערך להשפעות התהליכים על העובדים ולפעול למניעתן, יש להתבונן בשני תהליכים ובלוחות הזמנים הנדרשים להם. התהליך הראשון הוא היערכות המדינות להתמודדות עם המשבר: ככל שהשלכות המשבר יהיו ברורות יותר, המדינות יתכנסו לצעדים משמעותיים יותר וינקטו בצעדים חריפים יותר להתאמת תהליכי הייצור, כך שלא ימשיכו לתרום להחרפת משבר האקלים.

התהליך השני הוא השינויים בפועל של תהליכי הייצור: שינויים מסוג זה, לרבות תהליכי הסבה והשמה של עובדים מתעשייה שעומדת לפני סגירה לתעשיות אחרות, דורשים השקעה גדולה וזמן רב. המהירות הגוברת והולכת של השפעות משבר האקלים, לצד משך הזמן שנדרש למערכות הייצור והשירותים בישראל לפתח יכולות התמודדות עם השינויים הנדרשים, מצביעים על הדחיפות ועל הצורך להתחיל לפעול כבר כעת. העומס המוטל על מערך כיבוי האש בשנים האחרונות והתחזית הברורה לעשור הקרוב[19], והתוכנית למפרץ חיפה שהתקבלה בממשלה[20], הכוללת איום ישיר על התעסוקה והפרנסה של אלפי עובדים ואיום על עשרות אלפי עובדים במעגל הפגיעה השני[21], ממחישים היטב את הצפוי.

סקירת האיומים על העובדים בענפים השונים[22]

להלן נסקור את האיומים על העובדים בענפים השונים על פי החלוקה המוצגת באיור 1: מקומות עבודה מאוימים, איומים הנובעים מהשינויים הצפויים בתנאי העבודה הפיזיים ואיומים הנובעים מהשינויים הצפויים בעומסי העבודה.

מקומות עבודה מאוימים

● תעשיית האנרגיה ודלקי המאובנים – כ-18,400 משרות: התעשייה הראשונה שמאוימת כתוצאה מתהליכי הפחתת הפליטות בעולם. החלטת הממשלה מה-6.3.22[23] קבעה שתעשייה זו תצא ממפרץ חיפה, ולאור התהליכים במשק העולמי ספק אם יהיה כדאי להעביר את המתקנים היקרים למיקום אחר[24].

● תעשיית המתכת – כ-39,100 משרות: תעשיית המתכת תיאלץ להטמיע תהליכי ייצור חסכוניים יותר באנרגיה, ולהתבסס על חשמל או מימן (ככל שהטכנולוגיה תתפתח) כדי לעמוד ביעדי הפליטות שמדינת ישראל התחייבה אליהם (שחק ובניטה, 2022).

● תעשיית הכימיקלים – כ-9,100 משרות: תעשייה זו, המוטית יצוא ברובה, תצטרך גם היא לעבור שינוי, מכיוון שאנרגיה רבה מושקעת בתהליך הייצור של הכימיקלים. בשלב הראשון, על חברות שירצו לייצא יהיה להציג בפני מדינות היעד תהליך איפוס פחמני עם יעדים ולוחות זמנים. בשלב השני, היצוא יחויב באיפוס פחמני מלא, וגם מדינת ישראל תידרש לתהליך של אפחות בתעשיות אלו. חברת כיל, לדוגמה, מקדמת יוזמה להקמת מתקן סולרי, הגדול מסוגו בארץ, באזור הדרומי של ים המלח המיובש, כחלק מהמאמץ שהיא עושה לעבור לייצור אנרגיה מתחדשת. בדוגמה זו ניתן לראות סימן לשאיפה לאיפוס פחמני של הייצור, שהמשק התאגידי מזהה שהוא צריך להגיע אליו בשל דרישות השווקים הבין-לאומיים.

המעבר לאנרגיה מתחדשת הוא חשוב, אך לא פותר את הבעיה של עודפי חנקן וזרחן המגיעים לקרקע ולמקורות המים ומשבשים את המערכות האקולוגיות ואת יכולתן לקלוט פחמן דו-חמצני[25].

ניהול מושכל של השימוש בכימיקלים בחקלאות אומנם אינו נמצא עדיין במרכז תשומת הלב[26], אך ככל שיחריף משבר האקלים תוסב תשומת הלב העולמית אל הפתרונות האפשריים הטמונים במערכות טבעיות משגשגות. השימוש האינטנסיבי בדשנים ובכימיקלים אחרים הורס מערכות אלו, כך שגם תעשיית הדשנים תיאלץ לעבור התאמה וכנראה גם הקטנה ניכרת[27].

● תעשיית עיבוד המזון – כ-69,400 משרות: תעשייה זו עומדת בפני שינוי משמעותי בעקבות עליית מחירי המזון, שהם חומרי הגלם של התעשייה, עלייה שמתרחשת כבר כעת וצפויה עוד להחריף[28]. העלייה במחירי חומרי הגלם צפויה להקטין את הכדאיות של תעשיית העיבוד, המבוססת על הוספת ערך כספי למוצרים זולים באמצעות תהליכי עיבוד תעשייתיים. מחירי המזון מושפעים אומנם ממגוון גורמים, ביניהם מלחמות וספקולציות פיננסיות, אך בעוד שבכל הקשור לגורמים אלה התנודות חוזרות, במוקדם או במאוחר, למצב קבוע, משבר האקלים יגרום לאובדן יבולים קבוע ומתמשך עקב השינוי הצפוי בתנאי הסביבה באזורים חקלאיים נרחבים. בנייר המדיניות בטחון מזון לאומי בישראל של מכון יסודות (אמדור, 2020), מפורטים כמה תרחישים בהקשר לגידול המזון ומחירו. כל התרחישים הסבירים כוללים ירידה ניכרת בזמינות מוצרי המזון הבסיסיים ועלייה במחירם. עלייה במחירי התוצרת החקלאית וחוסר יציבות באספקתה צפויים להוביל לשינוי דרמטי בתעשיית המזון.

כיום, תעשיית עיבוד המזון מבוססת על אספקת חומרי גלם זולים וזמינים, עיבודם ומכירתם במחיר גבוה[29]. עם התקדמות משבר האקלים תעמוד תעשייה זו בפני אתגרים מגוונים, ובראשם עליית מחיריהם של חומרי הגלם, דרישה לאיפוס אנרגטי ודרישה לצמצום אובדן מזון ובזבוז מזון. עקב כך יידרשו שינויים בתהליכי הייצור ובמודלים הכלכליים הבסיסיים שעליהם מבוססת תעשייה זו. שינויים אלה והטמעת תהליכי ייצור חדשים דורשים זמן רב, והנפגעים המרכזיים מהמשך דחיית תהליכים אלה יהיו אזרחי ישראל, שייעשו תלויים עוד יותר באספקת מזון מיובא, והעובדים, שיעמדו מול מפעלים סגורים.

● השירותים הפיננסיים – כ-112,400 משרות: בשל החשיפה הגבוהה של המערכת הפיננסית להשקעות בתעשיות המבוססות על דלקי מאובנים, בענפים הנסמכים עליה או בתחומים נוספים, כמו תעשיות עתירות אנרגיה ותשתיות תיירות שייפגעו באופן משמעותי מהשלכות המשבר, נדרש שינוי רחב היקף באפיקי ההשקעה של המערכת הפיננסית העולמית כדי לשמור על יציבותה (וייט וקישאן, 2022). העיסוק הנרחב של ה-OECD בנושא זה[30], המצביע על הסיכונים ומציג המלצות חד-משמעיות לשינוי מדיניות ההשקעות, הוא אחד הסימנים לרגישות המגזר הפיננסי למשבר האקלים. יותר ויותר גופים פיננסיים מצטרפים למהלך של מרק קרני, לשעבר יו"ר הבנק הלאומי של אנגליה, שמבקש להסיט השקעות ולגדר סיכונים מהשלכות משבר האקלים. בישראל, המפקח על הבנקים עושה צעדים זהירים מאוד כדי להתיישר עם המגמה העולמית, אך צעדים אלה הם איטיים מדי ואינם מותאמים לקצב הגדילה של האיומים[31]. גם במגזר זה, הנפגעים העיקריים יהיו החוסכים והעובדים. הראשונים יאבדו את חסכונותיהם, והעובדים יאבדו גם את חסכונותיהם וגם את פרנסתם.

לסיכום, יש לקבל כהנחת מוצא, שמעבר למשק דל פחמן הוא תהליך בלתי נמנע בעולם כולו ובישראל בכלל זה[32]. לכן, כל מקומות העבודה שלא יתאימו את פעילותם למצב העניינים החדש ימצאו את עצמם לא ערוכים לשינוי, והעובדים בהם ייוותרו ללא פרנסה ותעסוקה.

איום הנובע מהשינוי הצפוי בתנאי העבודה הפיזיים

תנאי אקלים קיצוניים הם מהשלכות משבר האקלים שאנחנו מרגישים כבר כעת, והם עומדים להתעצם בשנים הקרובות. מצב זה עומד לאתגר את נוהלי העבודה בענפים שונים בשל הסיכון שבפניו יעמדו העובדים בענפים אלה, אם סיכון נקודתי ואם נזק בריאותי מצטבר.

דוגמה לסיכון נקודתי שעלה לכותרות היא משבי הרוח העזים והחריגים, המסכנים את מפעילי העגורנים ואף גורמים למותם[33] (התנאים החריגים אף הביאו לפרסום מיוחד של המוסד לבטיחות ולגיהות בנושא[34]). מנגד, מפעילי עגורנים המנסים להגן על עצמם זוכים להתנכלות מצד המעסיקים[35].

נזקי העבודה הממושכת בחום גבוה עדיין לא נחקרו לעומק, ומנגנוני ההשפעה שלהם והיקפם בישראל אינם ידועים עדיין, אבל הם מוכרים וידועים בעולם (Leonidas et al., 2022).

להלן פירוט הענפים החשופים לתנאי מזג האוויר ושתנאי העבודה בהם עומדים להיות מושפעים מהשלכות משבר האקלים.

● תחומי הבינוי – כ-217,800 משרות: העובדים בתחומים אלה עובדים בחוץ, בלי אמצעי אקלום שיכולים להגן עליהם מתנאי מזג האוויר הקיצוניים הצפויים. זאת ועוד: מיזמי בינוי ותשתית מנוהלים בלוחות זמנים לחוצים מאוד, שמותירים מעט מאוד גמישות ואינם מאפשרים להפסיק את העבודה עקב מזג אוויר קיצוני. גם כיום התאונות בתחום זה, המתרחשות עקב עבודה לא בטיחותית, הן רבות, והן עלולות להתרבות עוד יותר (שאולוב, 2022).

● חקלאות – כ-46,200 משרות: חלק ניכר מהעובדים בחקלאות חשופים לחלוטין לתנאי מזג האוויר. העבודה בחקלאות מאופיינת בלוחות זמנים קשיחים, המוכתבים על ידי הבשלת התוצרת החקלאית ודרישות השוק[36]. ניתן לחלק את העובדים בחקלאות לקבוצות על פי מידת פגיעותם. גידולי השדה האינטנסיביים נעשים לרוב מתוך כלים חקלאיים גדולים וממוזגים, וגם לעובדים בענפי בעלי החיים יש יותר נגישות לאמצעי אקלום. אלה הן הקבוצות הפחות פגיעות. העובדים במטעים חשופים אומנם לתנאי מזג האוויר, אך לרוב נהנים מגישה לצל ומהצללה. קבוצות העובדים הנמצאים בסיכון הגבוה ביותר הן אלה של העוסקים בגידול הירקות בשדה – עבודה אינטנסיבית תוך כדי חשיפה לשמש – ושל אלה העובדים בחממות, שהטמפרטורה השוררת בהן גבוהה לעיתים עוד יותר מזו ששוררת בחוץ. רבים מהם הם מהגרי עבודה, כלומר עובדים שזכויותיהם מאוימות במיוחד וכבר כיום סובלים מפגיעה בבריאותם.

● תפעול ברשויות המקומיות – כ-20,000 משרות (פקחים, עובדי תברואה, מלווי הסעות, שיפור פני העיר): גם על עובדים אלה יופעל לחץ להמשיך לעבוד בלי קשר לתנאי מזג האוויר, כדי לאפשר חיים תקינים עד כמה שאפשר.

● תשתיות לאומיות (חברת החשמל, מקורות, תאגידי המים, תקשורת וכו') – כ-17,700 משרות: חלק מהתשתיות הלאומיות עלולות לקרוס באופן חלקי עקב אירועי אקלים קיצוניים, כמו הצפות, שריפות וחום קיצוני, ועל העובדים יהיה לפעול בעצימות גבוהה כדי לאפשר למערכות חיוניות אלה להמשיך ולתפקד. עובדים אלה ייאלצו להתמודד עם גלי חום ממושכים, שבמהלכם עבודה בחוץ מהווה סכנה בריאותית ואף סכנת חיים. ללא היערכות מתאימה, הן מבחינת ציוד מתאים, הן מבחינת התקנים הנדרשים והן מבחינת התאמת הנהלים לאירועי קיצון, ימצאו את עצמם העובדים ללא יכולת לתת מענה לציפיות המוצדקות מצד הציבור שלא על חשבון סיכון עצמי ונזק בריאותי מיותר.

בנוסף לפירוט הנ"ל, יש לקחת בחשבון שענפים חדשים שיצמחו בכלכלה דלת פחמן, אם יתפתחו כענפים שאינם מאוגדים וללא הגנות מתאימות לעובדים (לדוגמה ענף האנרגיה הסולרית, התקנות ותחזוקה של המערכות), ייכנסו גם הם לרשימת הענפים שהעובדים בהם נמצאים בסכנה בשל השלכות משבר האקלים ושינוי התנאים להם חשופים העובדים.

איום הנובע מהשינוי הצפוי בעומסי העבודה

עם תחילת התפשטות מגפת הקורונה בארץ, למרות חודשים שניתן היה להיערך בהם מראש ולאמץ את הפרוטוקול הלאומי להיערכות למגפה עולמית, היערכות כזו לא נעשתה. כתוצאה מכך היינו עדים למגוון מקרים שבהם העובדות והעובדים מצאו את עצמם בין הפטיש לסדן; בלי מוכנות של המערכת הציבורית ובלי מוכנות שלהם לתגובה ולפעולה שיגנו על בריאותם, על יכולתם לתת שירות מיטבי ועל זכויותיהם (ראו לדוגמה בלאו, 2020). מדוגמה זו ומדוגמאות אחרות עולה בבירור החשיבות המכרעת שיש להיערכות ולהכנה מראש לשמירה על זכויותיהם ושלומותם של העובדים בענפים השונים. להלן פירוט הענפים שעומסי העבודה המוטלים על העובדים בהם צפויים לגדול.

● מערכת הבריאות – כ-232,000 משרות: העובדים במערכת הבריאות יעמדו בפני תחלואה גבוהה בשל מגפות שיתפשטו עקב שינוי האקלים ומחלות הקשורות למזג האוויר, כמו זיהום אוויר חריג וממושך, גלי חום וכו' (פז, נגב ודוידוביץ', 2019).

● מערכת הרווחה ושירותים חברתיים אחרים – כ-95,300 משרות: מעצם תפקידן של העובדות הסוציאליות, העומס המוטל עליהן בכל אירוע קיצוני הוא ישיר ומיידי. המערכת נמצאת באופן תמידי בחסר של כוח אדם וללא מוגנות מתאימה, ואינה כוללת יתירות שתאפשר לה לתת מענה במקרי משבר. כתוצאה מכך ייפגעו הן תנאי העבודה של העובדות והן איכות המענה שיקבלו הפונים למערכת הרווחה.

● מערכת החינוך – 393,400 משרות: העובדים והעובדות במערכת החינוך יידרשו להמשיך וללמד גם בזמן משברים, שיהפכו להיות תכופים יותר: גלי חום קיצוניים, גלי שריפות או זיהום אוויר כבד וממושך. כפי שנוכחנו בסגרים של מגפת הקורונה, גם כשהילדים נשארים בבית יש ציפייה וצורך חברתי, חינוכי וכלכלי, שמערכת החינוך תפעל, אם פיזית בבתי הספר ואם באופן מקוון. ללא נכונות של המדינה לספק לצוותי החינוך תנאי עבודה בטוחים הם יימצאו בסיכון גבוה[37]. ללא הבנת האתגרים בהפעלת המערכת בתנאים משתנים ימצאו את עצמם צוותי החינוך בין הפטיש לסדן, כפי שהיה בזמן מגפת הקורונה.

ג. התמודדות עם משבר האקלים

מה נעשה עד היום בישראל כמענה לאיומים על העובדים?

מבחינת היערכות המדינה והרשויות לדאגה לעובדים בעת משבר האקלים, הצעדים שננקטו בישראל אינם משמעותיים דיים ואינם תואמים את גודל האתגר. ברמת המחקר וגיבוש מדיניות נכתבו כמה ניירות והסוגיה זכתה להתייחסות, אם כי לחלוטין לא מספקת.

פעולות של הממשלה והשלטון המקומי

● במסגרת התוכנית ישראל 2050, שהוביל המשרד להגנת הסביבה למעבר לכלכלה דלת פחמן ולהיערכות למשבר האקלים, הייתה התייחסות גם למעבר הוגן (just transition)[38], לצד קבוצות העבודה המרכזיות שעסקו באנרגיה, תכנון, כלכלה לאומית ועוד. אלא שגם בתוך התייחסות זו הדגש היה על אוכלוסיות חלשות ופגיעות (עניין קריטי וחשוב בפני עצמו), ולא הייתה באמת התייחסות לעובדים, למעט הכללות לא קונקרטיות על משרות "ירוקות" והצבעה על משרות בסיכון (אבירם-ניצן וגוברין, 2021).

● התוכנית משנים כיוון 2020, בחסות נשיא המדינה[39], פרסמה מסמך על "גרין ניו דיל לישראל". המסמך הראשון שיצא במסגרת התוכנית כלל התייחסות כללית בלבד לסוגיית העובדים ולמקומם בתוך השינוי, וההצעה שמוגשת בימים אלו לנשיא המדינה במסגרת "פורום הנשיא להיערכות לשינוי אקלים" כוללת פירוט רב והתמקדות בסקטורים של עובדים, עם הצעות למענים מערכתיים.

● נייר מדיניות שנכתב בנושא מעבר הוגן עבור המשרד להגנת הסביבה על ידי מרכז השל לקיימות (שמש ודוניץ, 2020), מתייחס אומנם לסכנת הפיטורים של עובדים, אבל אינו מציע צעדים קונקרטיים מפורטים עם הגדרת האחראים על ביצועם.

● נייר עמדה של תנועת "עומדים ביחד" בנושא גרין ניו דיל[40] עוסק בסוגיית העובדים, אך באופן כללי ולא קונקרטי, וללא הצגת אתגרים ודרישות לכל מגזר.

● האגף להתייעלות במשאבים במשרד הכלכלה והתעשייה מוביל בשנה האחרונה תוכנית מעבר לכלכלה מעגלית. התוכנית, הממוקדת בהעברת תעשיות רוויות אנרגיה ומשאבים לכלכלה מעגלית, אינה מתייחסת לסוגיית העובדים ולתעשיות שאינן בנות הסבה, אלא נותנת כלים של ליווי וייעוץ למפעלים חלוציים כדי לייצר מעבר לכלכלה מעגלית. מלבד מהלך זה, המשרד אינו נוקט בצעדים מערכתיים להיערכות למשבר הצפוי בשוק העבודה, לרבות היערכות וחשיבה מערכתית באמצעות הסכמים קיבוציים שנמצאים בתחום אחריותו.

● המאיץ – תוכנית משרדי האנרגיה, הגנת הסביבה והפנים להיערכות למשבר האקלים ברשויות המקומיות – יושמה ב-12 רשויות ואשכולות ותוטמע בכלל הרשויות המקומיות בישראל. התוכנית מספקת מתווה מקיף לנושאים רבים הקשורים במשבר האקלים ברשויות המקומיות ולהיערכות הדרושה בהן. גם תוכנית זו, שהיא מהמקיפות והעמוקות שיצרה הממשלה להיערכות למשבר האקלים, אינה כוללת התייחסות לעובדות ולעובדים באופן ישיר, ואינה כוללת היערכות משותפת עם ועדי העובדים ברשויות כדי לייצר מתווה משותף לעבודה בעת אירועי קיצון מתמשכים, למען שמירה על ביטחונם של העובדים ועל זכויותיהם[41].

● במרץ 2023 יצא לדרך מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בהזמנת המשרד להגנת הסביבה, העתיד למפות את כלל שוק העבודה ולהציע חלופות להתמודדות עם האיומים השונים. זהו צעד ראשון חשוב ונכון במענה על האיום.

השורה התחתונה ברורה: ההתייחסויות המעטות הקיימות להשפעות הצפויות של משבר האקלים על החברה והכלכלה בישראל אינן כוללות התייחסות מקיפה לעובדים מבחינת ההשלכות הקונקרטיות על פרנסתם, זכויותיהם, ביטחונם ובריאותם. משרדי הממשלה העוסקים בהיערכות למשבר האקלים, או אלה שפועלים בסוגיות הקשורות לעובדים באופן כללי, אינם מתייחסים לנושא זה באופן שיטתי או בכלל. רשויות מקומיות המקדמות היערכות למשבר האקלים כוללות במקרים ספורים התייחסות כללית לעובדי מערך התפעול בזמן גלי חום (למשל בתוכנית ההיערכות של עירית תל אביב יפו), אך מעבר לכך אין התייחסות לביטחונם של העובדים או לזכויותיהם.

ארגוני חברה אזרחית

ארגוני חברה אזרחית בכלל, וארגוני הסביבה בפרט, מהווים שחקן מרכזי בשאלת ההיערכות למשבר האקלים ברמת המדינה, הרשויות והאזרחים. משרדי הממשלה מתייעצים עם ארגוני הסביבה באופן שוטף בתהליכי קבלת ההחלטות, והם מהווים גורם מרכזי שמשפיע על הממשלה, למשל בבחירת כיווני הפעולה המומלצים.

כפי שהוזכר קודם, מרכז השל לקיימות פרסם מסמך על מעבר הוגן במסגרת תוכנית ישראל 2050 של משרדי הממשלה (שמש ודוניץ, 2020). בנובמבר 2022 פרסם מרכז אדוה מסמך מקיף, המתמקד בעובדים במשבר האקלים (דגן-בוזגלו וגרובמן, 2022). לכך יש להוסיף מעט פעולות נקודתיות במסגרת תנועת "עומדים ביחד" (שאינה ארגון סביבה), ואת שליחתה של נציגת ארגון "כוח לעובדים" לוועידת האקלים בשארם א-שייח[42]. עד היום לא נעשה שום מהלך של ארגוני הסביבה הנוגע ישירות לעובדים. ניתן למצוא אמירות כלליות על הצורך בהסבה מקצועית לעובדי התעשיות במפרץ חיפה וכדומה, אבל ללא התעמקות קונקרטית בנושא.

חיבור מכלול האיומים על העובדים עם סקירת הצעדים שאינם ננקטים מעלה תמונה מדאיגה ומטרידה. עובדים ועובדות במגוון רחב מאוד של תחומים, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי, יתמודדו כמו כל תושבי ישראל עם מצבי הקיצון שיתרחשו בעקבות משבר האקלים, אבל במקביל ייאלצו להתמודד גם עם ההשלכות החמורות של משבר האקלים על מקום עבודתם, אם באיום על מקור פרנסתם ואם בהצבתם במצבים בלתי אפשריים מבחינת עומס וסיכון.

על אף תחזית ברורה זו, אין עדיין אף גוף משמעותי במדינה המקדם היערכות יסודית הממוקדת בעובדים. הנייר הנוכחי מהווה למעשה צעד משמעותי ראשון לקידום היערכות יסודית למשבר האקלים הממוקדת בעובדים.

התמודדות ארגוני עובדים במערב אירופה ובארה"ב עם משבר האקלים

משבר האקלים מאיים על מדינות העולם כולו, ולכן יש מקום ללמוד מהנעשה בארגוני עובדים בעולם ולבחון מה הן החלופות המתאימות לישראל. ראשיתה של התמודדות ארגוני העובדים עם ההשלכות הצפויות של משבר האקלים היא בשנות ה-90 של המאה ה-20, אם כי רק בשנים האחרונות היא הגיעה לפסים מעשיים ואפקטיביים (Eisenberg, 2019).

בסוף שנות ה-80 התגבשה ההבנה המדעית שהעולם חייב להפחית את פליטות גזי החממה, וננקטו צעדים בין-לאומיים (שבדיעבד נכשלו לחלוטין), החל בהסכמה על הפחתת פליטות בוועידת ריו ב-1992, דרך ועידת קיוטו בשנת 1997, ועידת פריז ב-2015 ועד ועידת גלזגו ב-2021.

עקומת קונזץ הסביבתית והשלכותיה

במקביל להבנה שהאתגר הוא כלל עולמי ואינו מבחין בין אוכלוסיות ויבשות, עדיין מושרשת התפיסה שהסוגיה הסביבתית בכלל וסוגיית האקלים בפרט נוגעות לחלקים העשירים בחברה, הן בתוך מדינות והן ברמה העולמית, בין מדינות מפותחות למדינות מתפתחות. תפיסה זו רווחה, ועדיין רווחת, בקרב חלקים גדולים של הציבור ושל מקבלי ההחלטות בישראל ובעולם. תיאורטית היא נשענת על עקומת קוזנץ הסביבתית (Environmental Kuznets Curve), המוכיחה, לכאורה, מתאם בין מידת הפיתוח של מדינה או אזור למידת העניין בסוגיות סביבתיות[43].

על פי עקומת קונזץ הסביבתית, במדינות מתפתחות מופנית מרב תשומת הלב לצמיחה ולפיתוח. ככל שהכלכלה מתפתחת מוסבת תשומת הלב הציבורית גם להשלכות של מדיניות הפיתוח על המערכות האקולוגיות. לכן, לכאורה, אפשר להניח שתהליך הזיהום והרס המערכות הסביבתיות מתרחש בכל מקום, אך עם התקדמות תהליך הפיתוח הכלכלי גובר העניין הציבורי ותשומת לב רבה יותר מוקדשת לבעיה, מה שמוביל לשינוי ולהתאמת המדיניות.

טיעון זה הוא טיעון דטרמיניסטי. כלומר, הוא מניח שתהליכי הפגיעה במערכות האקולוגיות מתרחשים באופן אוטונומי ותלויים במידה רבה ברכיבים הטכנולוגיים בתהליכי הייצור במדינה נתונה. מטיעון זה נגזרת הטענה, שאין לעובדים או לאוכלוסיות אחרות שאין להן גישה להון מקום במשחק הזה, המנוהל על ידי אלו העומדים בראש תהליכי הייצור, קרי, בעלי ההון וקובעי המדיניות. כך, לארגוני העובדים יש רק תפקיד אחד: להיאבק למען העלאת השכר ושיפור תנאי העבודה. ההנחה היא שהתקדמות בהשגת מטרות אלה תשפר באופן אוטומטי גם את ההתייחסות לסוגיות הסביבתיות, משום שהעלייה בעלות העבודה, וכתוצאה מכך גם במחיר של פגיעה בתנאי החיים של העובדים, תחייב את המעסיקים לטפל בנושאים אלה באופן מעמיק על מנת לשמור על הכדאיות הכלכלית של פעילותם.

תפיסה זו עיצבה במידה רבה את יחסם של ארגוני העובדים ושל קובעי המדיניות לסוגיות סביבתיות במשך עשורים. אולם, על אף שהשתרשה, היא הופרכה בסופו של דבר. התפיסה זכתה לביקורת רבה, בעיקר משום שאינה עומדת במבחנים אמפירייםKrueger, 2002; Mallet, 2013) ) (לזכותו של קוזנץ יש לומר, שלא טען מעולם שהתיאוריה אמורה לשמש באופן זה[44]). אולם, למרות שברמה העולמית תפיסה זו שגויה לחלוטין, היא עיצבה כאמור את עמדתם של ארגוני עובדים במשך עשרות שנים, שאלו הן בעיות שמישהו אחר צריך לעסוק בהן.

כתוצאה מכך לא זיהו ארגוני העובדים את משבר האקלים המתקרב ובא כבעיה שלהם, והתמקדו באתגרים המסורתיים, כגון מאבק על שכר ותנאי עבודה. יתרה מכך, השילוב של עקומת קוזנץ כידע ידוע לכל (common knowledge), שמראה, לכאורה, שמאבק עובדים מסורתי יקדם בעקיפין גם את העניין הסביבתי, לצד המתקפה של הכלכלה התאגידית נגד העבודה המאורגנת, דחק את ארגוני העובדים להתמקד בשמירה על מטרותיהם המסורתיות בלבד.

דוגמה לכך אפשר לראות בהיבדלותן ובהתנכרותן של מפלגות "הירוקים" במדינות מערב אירופה כלפי מפלגות השמאל המסורתיות, שמתבססות על ארגוני העובדים ומייצגות את האינטרס שלהם. הרכב הקואליציה שנבנתה בגרמניה אחרי הבחירות ב-2021 משקף את הפער באופן מובהק. למרות שגרמניה היא אחת המדינות המחויבות ביותר להפחתת פליטות, המצע של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) לא עסק בנושאים אלו, והשאיר אותם למפלגת "הירוקים". "חלוקת עבודה" זו, שנראית לנו כמובנית מאליה, משקפת את הבעיה. הבסיס האלקטורלי של מפלגת SPD, ארגוני העובדים, לא תובע מנציגיו הפוליטיים לפעול לנוכח משבר האקלים, והסוגיה נתפסת "כשייכת" למפלגה אחרת (שטיין, 2021).

בישראל ניתן למצוא המחשה טובה לכך בעמדתם של ועדי עובדים בשני מפעלים – תעשיות אלקטרוכימיות וחיפה כימיקלים צפון – במאבק סביב קיומו של המפעל. בשני המקרים מצאו עצמם העובדים וועדי העובדים בליבו של מאבק סביבתי ארוך שנים, ובשני המקרים חסרו לעובדים כלים לקדם חלופה שתבטיח להם מצד אחד תעסוקה ופרנסה ומצד שני תתמודד עם האיום על תושבי האזור, ביניהם גם בני משפחותיהם והם עצמם. כתוצאה מכך נאלצו העובדים לבחור מטרה אחת מהשתיים, ונאבקו לצד בעלי המפעלים נגד הסגירה (רביב, 2022).

הזדהות עם האינטרס של צמיחה כלכלית מתמשכת

על האתגרים שנמנו לעיל יש להוסיף את ההזדהות המסורתית של ארגוני העובדים עם התעשייה והתאגידים הבין-לאומיים שצמחו על גבה. הן ארגוני העובדים והן התאגידים מזדהים עם האינטרס של צמיחה כלכלית מתמשכת. העובדים מזהים בכך הבטחה לפרנסה, והתאגידים – דרך להגדלת רווחים. עניין משותף זה יצר במקרים רבים שיתוף פעולה פוליטי לקידום מדיניות של הרחבה כלכלית להשקעות בתעשייה[45], וזאת למול טענותיהם של ארגוני הסביבה, שהצביעו על המגבלות והנזקים שבקידום צמיחה בלתי מוגבלת.

תחילתם של תהליכי שינוי: ארה"ב וגרמניה

השינוי בעמדתם המסורתית של ארגוני העובדים תחילתו בעקבות הדחיפות ההולכת וגוברת של איומי משבר האקלים והתמודדות של כלל האוכלוסייה, לרבות העובדים, עם השלכות המשבר. המונח "מעבר הוגן" (just transition) נמצא בשימוש כבר מראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 (Eisenberg, 2019). נהוג לייחס את המושג לטוני מזוצ'י (Mazzocchi), מי שעמד בראש איגוד עובדי הנפט, הכימיקלים והכורים הגרעיניים בארה"ב, והוביל מאבק לתמיכה בעובדים שנותרו מחוסרי עבודה בשל סגירת מקומות עבודה מזהמים. מזוצ'י, שהיה גם פעיל סביבה בולט, נחשב חלוץ בניסיון לגשר בין התנועה הסביבתית ובין איגודי העובדים[46].

השינוי בדרך פעולתם של האיגודים המקצועיים נמצא אומנם רק בראשיתו, אך אפשר כבר להצביע על תהליכים כאלה בארה"ב ובגרמניה.

בארצות הברית ניתן לסמן את נקודת המפנה ב-2017. בשנה זו פגעו ביבשת עשר סופות הוריקן, והנזק לנפש, לאוכלוסייה ולרכוש היה גדול. בין הסופות הזכורות ביותר אפשר למנות את הוריקן סנדי שפגע בניו יורק והוריקן הארווי שהציף את טקסס. אסונות טבע אלה המחישו את האיום של משבר האקלים על כלל האוכלוסייה, וסביב שנים אלה ניתן לזהות נקודות מפנה בהתייחסות הציבור הכללי ובהתייחסותם של כמה מארגוני העובדים. כך, תופעות הקיצון שמחולל משבר האקלים כבר אינן בעיה רק של שחורים ולבנים עניים במדינות הדרום, כפי שמוסגרה הסופה קטרינה שפגעה בניו אורלינס, אלא הן בעיה של כלל שכבות האוכלוסייה בארה"ב. בשנת 2018 פרץ גל שריפות ענק, שהתחיל בקליפורניה, ששב והמחיש שהשלכות משבר האקלים אינן מצומצמות לקבוצות אוכלוסייה ספציפיות, אלא הן גורפות ואוניברסליות.

תהליך שינוי אחר שניתן ללמוד ממנו הוא התהליך שהתרחש בגרמניה, שם ארגוני העובדים חזקים ומאורגנים בהשוואה לאלה שבצפון אמריקה. בארגוני העובדים בגרמניה אפשר לזהות שני סוגים של תגובות: בעוד שארגוני הכורים מהססים להצטרף למאבק ולדרישות בנושא משבר האקלים, ומקדימים לכל הבעת נכונות להצטרפות לקמפיין האקלים דרישה להבטחת משרות טובות לעובדי תעשיית הפחם והאנרגיה בכלל שמשרותיהם מאוימות, ארגוני העובדים של סקטור השירותים הצטרפו מהר יותר ועם פחות אמביוולנטיות. כך, ארגוני העובדים של ענף התחבורה והבנייה, שהזדהו עם מחאת האקלים, קראו לחבריהם להצטרף, וארגון המורים, שאינו רשאי בגרמניה לקחת חלק בשביתה פוליטית, קרא למורים לתמוך בתלמידים שייצאו למחות (Bergfeld, 2019). כלומר, דווקא האיגודים שמשרות חבריהם אינן מאוימות הם שמובילים את החיבור למאבק האקלים הלאומי והעולמי.

חשוב להדגיש: מהזמן שבו החלו מדינות לזהות את אתגר משבר האקלים ועד שהחלו לגבש צעדי מדיניות ולהוציא אותם לפועל עברו עשרות שנים. במהלך שנים אלה, התעלמותם של ארגוני העובדים מהמשבר תאמה את התעלמותם של כלל המדינות והגופים הבין-לאומיים, שלא ניהלו מדיניות אפקטיבית להפחתת פליטות והקטנת המשבר[47].

בשנים האחרונות השתנה המצב. יותר ויותר מדינות מתועשות נוקטות פעולות אפקטיביות וקובעות יעדים שאפתניים להפחתת פליטות גזי חממה. בנוסף, ארגוני העובדים מתחילים להפנים שהעובדים נמצאים באיום כפול, הן בשל ההשלכות הישירות של המשבר, שההתמודדות איתן דורשת הקצאת משאבים כספיים ואחרים ליצירת מנגנוני פיצוי, והן בשל ההשלכות העקיפות על התעשייה ומקומות העבודה המאורגנים הגדולים.

אסטרטגיות פעולה מרכזיות בארגוני עובדים בעולם

פיתוח תפיסת עולם ומדיניות מול המשבר

אחד הצעדים הבסיסיים הראשונים שיש לבצע הוא גיבוש תפיסה כוללת ושיתוף הידע הקיים עם מובילי הוועדים וארגונים רלוונטיים אחרים. במקביל, יש לקדם תפיסה מערכתית ומתואמת של משבר האקלים ואי-השוויון החברתי בקרב קובעי המדיניות, וזאת באמצעות מסגור משבר האקלים והמשבר הכלכלי כאיום משותף על העובדים. דוגמה טובה לכך ניתן לראות במהלך שנעשה בארה"ב, בהובלת אוניברסיטת קורנל, שהיוותה סוכן מרכזי לפיתוח ידע ותפיסות אופרטיביות ולהפצתם. האוניברסיטה הקימה מכון מחקר וחשיבה, "מכון העובד", שמשותף לארגוני עובדים ולגופים נוספים. במסגרת עבודת המכון נערכים מחקרים, נכתבים ניירות מדיניות ומתנהלות קבוצות עבודה עם נציגי ארגוני עובדים במטרה להציע מענה לאתגרים השונים[48],[49].

שותפויות של ארגוני עובדים וארגוני סביבה

בניית שותפויות של ארגוני עובדים וארגוני סביבה, על בסיס אזורי או מדינתי, לצורך פיתוח תוכניות למעבר הוגן, אם אד הוק ואם באופן ממוסד. פעולה כזו, שבמסגרתה מצטרפים ארגוני העובדים לארגונים או לתנועות שהם מחוץ למעגל השותפים הרגיל והמיידי שלהם, היא שלב חיוני על מנת לייצר תשתית לפעילות הדרושה.

דוגמה לפעילות אד הוק היא הצטרפותם של ארגוני עובדים בגרמניה למחאות האקלים:

● IG Metall

הוא ארגון העובדים של תעשיית המתכת בגרמניה, שבו חברים למעלה משני מיליון עובדים (כולל עובדים בתעשיית הרכב הגרמנית). בחודש יוני 2019 הוביל הארגון הפגנת ענק בברלין, בקריאה למעבר הוגן לייצור אקולוגי, תוך שמירה על תנאי ההעסקה של העובדים. לצורך ההפגנה שכר האיגוד 10 רכבות וכ-800 אוטובוסים כדי לנייד עובדים שהגיעו להפגין (Bergfeld, 2019).

● איגוד עובדי הרכבת הגרמני EVG הביע תמיכה פומבית בהפגנות למען המאבק במשבר האקלים, המתקיימות בברלין ובערים נוספות בגרמניה מדי יום שישי[50].

● איגוד עובדי השירותים הגרמני ver.di, האיגוד השני בגודלו במדינה, הביע תמיכה רשמית בשביתת האקלים שהתקיימה ב-20 בספטמבר 2019 ביוזמת גרטה תונברג. בחשבון הטוויטר של האיגוד אף פורסם סרטון שמציג את יו"ר האיגוד, פרנק בריסקה, קורא לחבריו להשתתף בהפגנות ומציין כי ישתתף בהן בעצמו[51].

דוגמאות בולטות ממדינות אחרות הן "מכון העובד" באוניברסיטת קורנל, המשמש בסיס לרבות מן הפעולות המקודמות בארה"ב, כפי שתואר לעיל, והשולחן העגול של ארגוני סביבה וארגוני עובדים בקונטיקט, בארה"ב, המקדם מטרות משותפות[52].

דוגמה להתארגנות ממוסדת במדינה המבוססת על כריית דלקי מאובנים היא הפורום שהוקם בטקסס: "פרויקט עבודות האקלים של טקסס"[53]. בעקבות עבודתו של פורום זה קיבלה פדרציית איגודי העובדים בטקסס (AFL-CIO) בשנת 2019 החלטה לקדם עבודות "ירוקות"[54]. בנוסף, חלק ניכר מנציגי ארגוני העובדים בתעשיות דלקי המאובנים תמכו בהחלטה, שהתקבלה ברוב ניכר. בבסיס ההחלטה עמדה תוכנית המציגה כיצד ייווצרו יותר ממיליון משרות "מאוגדות" (שתנאיהן מוסדרים בהסכמים קיבוציים, בין ארגון עובדים למעסיק) כתוצאה מאיפוס פליטות הפחמן של טקסס.

בקנדה, פדרציית ארגוני העובדים הגדולה ביותר, The Canadian Labour Congress, הקימה "כוח משימה" (Task Force) בנושא מעבר הוגן, בשילוב משרדי ממשלה, איגודי עובדים, תעשיינים, ארגונים סביבתיים ובעלי עניין נוספים (Skinner, 2020). במוקד עבודתו של כוח המשימה עומד מעבר הוגן, שיבטיח את פרנסתם של עובדי תעשיית הפחם[55].

באיחוד האירופי, הפדרציה של ארגוני העובדים המיוצגת באיחוד האירופאי, ETUI, חוקרת ועורכת כנסים בנושא היערכות ארגוני עובדים למשבר האקלים עם נציגי ארגוני עובדים וחוקרים מכל העולם. המהלך נועד לחדד את האתגרים, אבל בעיקר לחדד את התביעות השונות שהארגונים צריכים להעלות כלפי המעסיקים והממשלות[56].

יצירת משרות טובות ומאוגדות

אחת האסטרטגיות המרכזיות שבהן מתמקדים כיום ארגוני עובדים בעולם היא יצירת משרות טובות ומאוגדות. ההנחה היא כי מעבר הוגן מהמשרות הטובות והמאוגדות הקיימות כיום מחייב שיהיו גם משרות טובות ומאוגדות לעבור אליהן, ושהמוטיבציה לייצר משרות אלה היא קודם כל של ארגוני העובדים. כלומר, ההתמודדות עם משבר האקלים מביאה איתה סוגים חדשים של עבודות ומקומות עבודה חדשים, ומקומם של ארגוני העובדים הוא בעיצוב מקומות עבודה אלו כמקומות עם משרות באיכות גבוהה ובתנאים דומים למשרות שנעלמות בתהליך המעבר לכלכלה דלת פחמן. דוגמה טובה לכך היא אופן הפעולה של הארגון "עבודות אקלים ניו יורק"[57], שנאבק והשיג את מחויבות המדינה להבטחת תנאי עבודה הוגנים במיזמי האנרגיה המתחדשת של המדינה דרך הכללתם בהסכמים של מיזמי האנרגיה והתשתיות המוסכמים (Project Labor Agreements)[58]. הארגון הצליח גם להביא לכך שמכרזים להקמת מיזמי אנרגיה מתחדשת יכללו חובה על המציעים לשלם את השכר המקובל בענף לפי הסכמים קיבוציים נוהגים (Prevailing Wages). הארגון ואופן הפעולה שלו התפתחו לקואליציה פדרלית של ארגוני עובדים בארה"ב, הנקראת "מרכז המשאבים הלאומי לעבודות אקלים"[59], ומקדמת את אותה דרך פעולה.

דוגמה אחרת לקידום התחום היא הכנסת מודל "מתלמדים" לתחום ייצור האנרגיה המתחדשת, כפי שנעשה בשולחן העגול בקונטיקט. כך מתאפשר לקלוט עובדים מקומיים לתוך התעשייה במקום מהגרי עבודה.

גיוס תקציבים ליצירת מענים לעובדים

אחת הדרכים לגיוס תקציבים ליצירת מענים לעובדים במסגרת מעבר הוגן היא קידום מיסוי של תעשיית דלקי המאובנים והפניית ההכנסות ממס ייעודי זה להשקעה באנרגיות מתחדשות עם משרות מאוגדות. כלומר, העובדים מצטרפים ליוזמה כללית של מיסוי תעשיית הדלקים, אבל מתוקף שותפותם בתהליך מכוונים את הכנסות המיסוי כמקור תקציבי ליצירת תחליף שייתן מענה מיטבי לעובדים, עם משרות מקבילות. דוגמה לכך היא הצעת החוק המקודמת במדינת ניו יורק להשקעות בתחום הקהילה ושינוי האקלים[60].

מנגנון המעבר ההוגן(JTM) שבנה האיחוד האירופי הוא כלי מרכזי להבטיח שהמעבר לכלכלה דלת פחמן יתרחש בצורה הוגנת ולא ישאיר אף אחד מאחור. מטרת המנגנון היא לספק תמיכה ממוקדת כדי לעזור לגייס עשרות מיליארדי אירו במהלך השנים 2027-2021 באזורים באיחוד האירופי המושפעים ביותר ממשבר האקלים, כדי להקל על ההשלכות הכלכליות-חברתיות של תהליך המעבר לכלכלה דלת פחמן.

מאבקי עובדים בתעשיות מבוססות חדשנות או אנרגיה מתחדשת

העבודה המאורגנת מותקפת בעשורים האחרונים על ידי בעלי ההון ונדחקת לעמדת מגננה. כתוצאה מכך נאלצים ארגוני העובדים להתמקד בעיקר במקומות העבודה המאורגנים הקיימים ובמאבק להגנת זכויות העובדים בהם. דפוס זה ממקד אותם בשמירה על הקיים ופחות בפניות למבט ארוך טווח ורחב.

אופן פעולה זה מחמיץ את האתגר המרכזי שעומד בפני העובדים במקרים שבהם התחום התעסוקתי צפוי להשתנות באופן דרמטי או אפילו להיעלם, יחד עם מקומות העבודה שהוא מספק כעת. כלומר מאבקם של ארגוני העובדים על שמירה על זכויות העובדים בענפים מסוימים, מבלי להסתכל שנים קדימה ולייצר לעובדים אלו אופק תעסוקתי במקומות עבודה מאוגדים, מחמיץ את האתגר המהותי העמוק שלהם.

אתגר זה דורש מארגוני העובדים להפנות את תשומת הלב גם למקומות העבודה העתידיים, שמהווים את השלב הבא בהתפתחות הענף או המקצוע, ולמקד את המאבק גם בהם, על אף שבחלק מהמקרים לא מדובר על עובדים או מקומות עבודה שמאורגנים כיום באיגודים כלשהם ואינם שייכים לארגוני העובדים הרלוונטיים. דרך פעולה זו, שאינה אינטואיטיבית עבור הארגונים, מציעה מבט ארוך טווח והכנת הארגון ועובדיו לשינוי המתרחש.

דוגמה לכך היא המאבק שמנהל איגוד תעשיות הרכב בפרימונט קליפורניה מול איגוד העובדים במפעלים של טסלה. המאבק נעשה יחד עם ארגונים סביבתיים מקליפורניה, כאשר הנהלת טסלה עושה ככל יכולתה לעכב את ההתאגדות הזו (Skinner, 2020).

ניצול כוח פוליטי לקידום מדיניות

לצעדים רגולטוריים ברמת המדינה יש השפעה גדולה ומשמעותית מעבר למאבקים ענפיים או מפעליים. על מנת להבטיח את עתידם התעסוקתי של העובדים, קיימת חשיבות רבה גם למהלכים בתחום זה. העובדים המאורגנים יכולים להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות ברמות השונות, לא רק במה שנוגע ישירות לתנאי העסקתם היום, אלא גם בקידום מדיניות של היערכות למשבר האקלים. דוגמה טובה לאופן פעולה זה היא הלחץ שהפעילו איגודי עובדים של מדינת וירג'יניה המערבית על הסנאטור ג'ו מנצ'ין להצביע בעד תוכנית התשתיות של הנשיא ביידן[61]. אומנם מנצ'ין הוא זה שבסופו של דבר הפיל את התוכנית במתכונתה המלאה, אך למרות זאת זו נקודה חשובה לציון, שכן העובדים שבשמם הפיל את התוכנית התארגנו כדי ללחוץ עליו לתמוך בה.

דוגמה נוספת, שהיא בדפוס מתמשך יותר, אפשר לראות בפעילותו של ארגון עובדי תעשיית המתכת בגרמניה, שהוזכר קודם. הארגון פעיל בכל הרמות הפוליטיות, מהממשלות המקומיות במדינות גרמניה, דרך המוסדות הלאומיים ועד האיחוד האירופי, ומעורב בקביעת מדיניות. מטרותיו הן מעבר לכלכלה דלת פחמן והבטחת העתיד התעסוקתי של העובדים (Bergfeld, 2019).

הכשרת העובדים בתעשייה המסורתית לעבודה בתעשיות חדשות

אופן פעולה זה הוא המוכר ביותר והמתבקש ביותר, והוא גם מוכר מתהליכים קודמים שעברו ענפים שונים ללא קשר למשבר האקלים. מכיוון שמדובר בכלי מוכר, גם לארגוני העובדים וגם למדינה פשוט יחסית לקדם אותו.

חשוב לשים לב: כלי זה הוא כלי משלים בלבד ואינו עומד בפני עצמו. במקביל יש לדאוג שהמשרות החדשות יהיו מאוגדות ומתוגמלות כמו המשרות הקודמות, כי אחרת ההסבה לתחום החדש תתגלה כחרב פיפיות נגד העובדים וארגוני העובדים.

אופן פעולה זה ניתן למצוא במקומות מגוונים, כשהאתגר הגדול ביותר הוא כמובן במקומות שבהם תעשיית הפחם דומיננטית. תעשייה זו היא המאוימת ביותר הן בשל רמות הפליטות והזיהום הגבוהות שלה והן בשל החלופות שקיימות לה (המעבר מפחם לגז מהווה חיסכון משמעותי מאוד בפליטות גזי חממה, ולכן יש תמריץ גדול למדינות לבצע אותו גם בתור אסטרטגיית מעבר לאנרגיות מתחדשות בהמשך). כך, דרך פעולה זו קיימת כיום במדינת אלברטה שבקנדה, שמרכזת חלק ניכר מתעשיית הפחם במדינה, וכן בסקוטלנד ובספרד[62].

חתימה על הסכמים צופי פני עתיד

דוגמה לאופן פעולה זה היא פעולתו של ארגון עובדי תעשיית המתכת בגרמניה, שהוזכר קודם. הארגון חתם עם תאגידים או מפעלים מקומיים על שורת הסכמים המסדירים או שומרים על מקומות העבודה, או, לחלופין, מסדירים הכשרה וניוד של עובדים שמשרותיהם מתבטלות למשרות החדשות שייפתחו כאשר ישתנו אופני הייצור או קו המוצרים. הסכמים אלה כוללים הבטחת הכשרה מקצועית והסכמה על שמירת ההסכמים הקיבוציים גם במקומות העבודה החדשים.

סיכום

לסיכום, נראה שאסטרטגיות הפעולה של ארגוני העובדים במסגרת ההיערכות למשבר האקלים ולשינוי שמתרחש במשק עם המעבר למשק דל פחמן ממוקמות בטווח שבין שני קטבים, הנגזרים ממקומה של העבודה המאורגנת במדינה ומנסיבות מקומיות נוספות. מצד אחד, הפעלת לחץ על המעסיקים, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי, לעצב את מקומות העבודה החדשים שייווצרו כמקומות מאוגדים עם זכויות והגנה על העובדים. דפוס זה מאפיין את האיגודים בארה"ב, כשהמאבק הוא על עצם היכולת להתאגד ועל זכויות בסיסיות. מצד שני, עבודה בשיתוף עם החברות והתאגידים העומדים בפני הצורך לערוך שינוי עמוק, במטרה לשמור על זכויות העובדים הנוכחיים ולאפשר להם להיקלט במשרות חדשות אצל אותו מעסיק, שיישאר מחויב אליהם למרות השינויים שהוא נאלץ לערוך (למשל, סגירת פסי ייצור ומעבר לדרך ייצור חדשה). דפוס זה מאפיין את איגודי העובדים בגרמניה, למשל.

אסטרטגיות פעולה של מדינות בהגנה על עובדים כחלק מההיערכות למשבר האקלים

תגובת המדינות השונות למשבר האקלים, לאיומים הכרוכים בו ולתביעות ארגוני העובדים, נגזרות, בין השאר, מהחלופה לפתרון שהן משרטטות כמענה לאתגר. המושג של מעבר הוגן מכוון לקשת רחבה של מטרות, שהמשותף להן הוא בעיקר השם.

ה-JTRC (Just Transition Research Collaborative), גוף מחקרי הפועל בחסות האו"ם, מיפה ארבע משמעויות או פרשנויות למושג מעבר הוגן (JTRC, 2018):

1. שימור הסטטוס קוו, כלומר שימור יחסי הכוחות הקיימים כיום בקפיטליזם, תוך הפיכת הקפיטליזם ל"ירוק" יותר בהובלת התאגידים;

2. שינוי מנהלי, קידום שוויון והוגנות בתוך המערכת שקיימת כיום;

3. שינוי מבני, הבטחת צדק חלוקתי ושינוי מבנה הבעלות הקיים למבנה שוויוני יותר;

4. שינוי כולל.

גם לארגוני העובדים וגם לממשלות חשוב להגדיר בתחילת התהליך את החזון והמטרה, וזאת על מנת להבין את הפערים גם כאשר משתמשים במונח המשותף של מעבר הוגן. ברמה הבין-לאומית פורסמו כמה הצהרות עם פרופיל תקשורתי גבוה, המתחייבות למעבר הוגן. הצהרות משמעותיות נעשו על ידי ארגון העבודה הבין-לאומי של האו"ם (ILO, 2015); ועידת פריז ב-2015 כללה התחייבות מפורשת למעבר הוגן ולהגנה על העובדים (UN, 2015); וגם בוועידת ההמשך בקטוביץ הוקדש לכך מושב נפרד, שיזמה ממשלת פולין בסילסיה, אזור עם תעשיית פחם ענפה. אל ההצהרה המפורטת על זכויות עובדי תעשיית הפחם וכלל העובדים שמשרותיהם מאוימות הצטרפו כ-50 מדינות[63]. אולם, כמו להצהרות על הפחתת פליטות, גם הצהרות אלו לא גובו באימוץ מהלכים משמעותיים ומחייבים על ידי מדינות.

להלן דוגמאות להיערכותן של מדינות שונות להתמודדות עם משבר האקלים ולהגנה על העובדים.

גרמניה

גרמניה היא אחת המדינות שבה המדיניות הממשלתית להיערכות למשבר ולמעבר הוגן היא מהמתקדמות ביותר. הממשלה הפדרלית הקימה מועצה מיוחדת לענייני צמיחה, שינוי כלכלי-מבני ותעסוקה (Special Commission on Growth, Structural Economic Change and Employment). שמה המקובל של המועצה הוא "מועצת הפחם". על המועצה הוטל להכין תוכניות למעבר הוגן של שני חבלי ארץ שבהם יש מכרות פחם פעילים ולהציג לוחות זמנים להפסקת השימוש בפחם וכרייתו בגרמניה (JTRC, 2018).

מבחינה זו, גרמניה יוצרת אינטגרציה בין תוכנית האקלים שלה ובין התוכנית למתן מענה לעובדים העומדים להיפגע כתוצאה מהתוכניות השאפתניות של הממשלה הגרמנית להפחתת פליטות (הממשלה שהוקמה בסוף שנת 2021 עדכנה את יעדי האנרגיה המתחדשת ב-2030 מ-45% ל-80%). דוח שהתפרסם בסוף שנת 2021 מציג פרספקטיבה היסטורית ומשווה את מצבם של הכורים בחבל הרוהר בגרמניה לאלו של בריטניה ומציג הצלחות יחסיות במתן מענה לעובדים בעת סגירת המכרות (Furnaro et al., 2021)[64].

עיקרי הטקטיקה, השיטות והאמצעים שבהם נוקטת הממשלה הפדרלית הגרמנית להתמודדות עם תהליך סגירת מכרות הפחם הם:

● תמיכה כספית בארגונים חברתיים, בעסקים ובעובדים;

● מתן שירותים תומכים לארגונים החברתיים, לעסקים ולעובדים;

● השקעות ישירות בתשתיות רלוונטיות שונות.

והחשוב מכל הוא, שהחל מראשית המאה ה-21 נוקטת הממשלה בגרמניה גישה פרו-אקטיבית של יוזמות ופיתוח אמצעים ומענים, ולא רק תגובה למשברים המתהווים. בנוסף לכך, בגרמניה נתפסת מדינת הרווחה הנרחבת כחלק מההיערכות למעבר לכלכלה דלת פחמן.

קנדה

בשנת 2017 הוקם בקנדה גוף בשם Just Transition Task Force, המתכלל את הצעדים הננקטים בתחום המעבר ההוגן והמעבר לכלכלה דלת פחמן. תקציב של מעל 40 מיליון דולר קנדיים הוקצה לתמיכה בקהילות ובעובדים העומדים להיפגע מתהליך סגירת המכרות ועוד, והוא כולל גם תוכנית תמיכה בלימודים לעובדים שפוטרו (Coal Workforce Transition Program). חשוב לציין שצעדים אלו זוכים לביקורת על כך שאינם מספיקים ואינם מכלילים דיים (JTRC, 2018).

בריטניה

התוכנית North Sea Transition Deal שהושקה ב-2021, עוסקת באיפוס פחמני של מקורות אנרגיה מדלקי מאובנים, וזאת כחלק מהתוכנית של המדינה לאיפוס פחמני. חלק אינטגרלי מהתוכנית הן תוכניות לפיתוח העובדים ויכולותיהם בשוק העבודה, וכן הכשרה להסבה מקצועית[65].

שוודיה

שוודיה מובילה בחלק מהמדדים הבין-לאומיים בכל הקשור להפחתה של פליטת גזי חממה ויצירת תוכניות פעולה אקלימיות, וזאת על בסיס מדיניות אקלים שעוגנה בהחלטות ובחקיקה בעשור האחרון. שוודיה היא מדינה מובילה גם מבחינת כוחם של ארגוני העובדים והשפעתם על המדיניות הממשלתית.

ניתוחי מדיניות מראים כי המונח "מעבר הוגן" משמש בשוודיה רק בהקשר חיצוני, כדרך להסביר את המדיניות לאיחוד האירופי וכאמצעי לקבלת מימון. מסמכי המדיניות של משרדי הממשלה השוודיים אינם עושים שימוש במושג זה ובעקרונותיו.

קונפדרציית האיגודים השוודית (The Swedish Trade Union Confederation, LO) מתחה ביקורת רבה על הממשלה על שהמדיניות שהיא מובילה מתייחסת רק להיבטים טכנולוגיים ומתעלמת מהצרכים של התעשיות השונות ושל העובדים, המושפעים ממדיניות האקלים. לטענת ארגוני העובדים, צעדי המדיניות הם הצהרתיים ואינם קונקרטיים ומעשיים דיים.

הפער בין הציפייה מהממשלה להוביל גם בתחום המעבר ההוגן ובין פעולותיה הלא מספקות מוביל לכך שהמדיניות הממשלתית זוכה לביקורת גם מצד האקדמיה על חלקיותה וחוסר שאפתנותה[66].

ארה"ב

התוכנית [67]Build Back Better של ממשל ביידן, המהווה מענה מסוים של הגרין ניו דיל שקידמו הסנאטורים הדמוקרטיים ברני סנדרס ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז, היא יומרנית ומתחייבת להשמת עובדים במשרות מאוגדות וטובות. אלא שתוכנית זו מצויה במאבק מתמיד, כשהחלטות שמתקבלות, מתוקצבות או מקבלות תוקף חוקי, נשחקות בהשוואה לתוכנית המקורית שהציג הנשיא.

אירלנד

תוכנית המעבר באירלנד הוכנה והובלה על ידי המועצה הלאומית לכלכלה וחברה – NESC. מעמדה החזק יחסית של המועצה מאפשר לה לדון בהיבטים מגוונים ולהמליץ המלצות שאפתניות, שמהוות בסיס לפעולה בנושא[68].

המועצה המליצה על שורה של צעדים, בהם תמיכה ישירה בעובדים ובאוכלוסיות פגיעות, הכשרה מקצועית, הכרה בכישורים קיימים של העובדים אך שאינם מזכים בתעודת הכרה, עיצוב מחדש של שוק העבודה למשרות עם שכר גבוה יותר וייסוד פורום משותף של בעלי העניין, שיעקוב אחר יישום הצעדים, יבחן אותם ויתקן את יישומם.

סיכום

משבר האקלים עומד בפתח, וההיערכות אליו בישראל לוקה בחסר, בלשון המעטה. גם במעט התוכניות הקיימות להתמודדות עם המשבר, סוגיית ההיערכות להגנה על העובדים והעובדות במגוון ההיבטים והענפים שפורטו לעיל כמעט שלא זכתה להתייחסות משמעותית עד השנה הנוכחית, שנת 2023. המהלך שמוביל כיום המשרד להגנת הסביבה, המתחיל מעריכת מחקר מקיף ואמור להסתיים בהמלצות מדינות, בהחלט מסמן כיוון של שינוי, משום שהוא מערב ומשתף בעלי עניין שונים. חשוב לציין, כי תכולת המהלך הורחבה תוך כדי תהליך העבודה, כך שתכלול גם את מעגלי האיום על העובדות והעובדים, כפי שמפורט בנייר הנוכחי.

במצב הדברים הנוכחי, החסר במדיניות ובפעילות בנושא הוא ברור ומובהק. הפער בין ההשלכות של משבר האקלים עבור כמיליון ורבע העובדים להיעדר פעילות אפקטיבית בתחום דורש התייחסות של כלל בעלי העניין, וארגוני העובדים בראשם. כל מהלך שיתבצע ללא השתתפותם של העובדים והארגונים המייצגים אותם יהיה מהלך חסר ויחמיץ נקודות קריטיות בהגנה על העובדים, זכויותיהם ושלומותם. מתוך סקירת הנעשה במדינות אחרות עולה שרק מעורבות עמוקה של ארגוני העובדים מביאה לנקיטת צעדים אפקטיביים, המבטיחים תעסוקה הוגנת ואת שלומות העובדים.

התהליכים הנדרשים הם ארוכי טווח ודורשים זמן, הן לצורך הבנת האתגר ומיפויו בכל ענף ותחום והן לצורך פיתוח מענים מתאימים, הטמעתם והנעתם, ולכן אי אפשר להפחית בדחיפות של הנעת התהליך.

בצד מקומם הקריטי של ארגוני העובדים בתהליך, חשוב לא פחות להדגיש את חשיבותו של מהלך בין-מגזרי, כפי שעולה מהסקירה שנערכה בנייר זה. ניתוח האתגר בישראל מצביע על הצטלבויות רבות של בעלי העניין. לדוגמה, הממשלה היא גם אחד המעסיקים הגדולים של קבוצות העובדים שמופו בסקירה וגם הרגולטור ומנהלת המהלכים להיערכות למשבר האקלים. הדרך למהלך בין-מגזרי היא שולחן עגול תלת-מגזרי, הכולל את הממשלה, ארגוני העובדים וארגוני המעסיקים. פורומים כאלו קיימים במגוון גדול של ארצות מפותחות, בהן קנדה, ניו זילנד, אירלנד והולנד, אך גם בסנגל ובגינאה, כדוגמה למדינות מתפתחות.

פורומים אלה, שבהם משתתפים נציגי שלושת המגזרים, פועלים במגוון דרכים, כשהאפקטיביות שלהם משתנה ממדינה למדינה. מסקירת פעילותם של פורומים מסוג זה במגוון מדינות (ILO, 2022) עולה הצורך בקיומם בשל שתי סיבות מרכזיות:

1. התחומים שעליהם ישפיע שינוי האקלים הם רחבים ועמוקים יותר מהתחומים המסורתיים שאליהם נדרש כל מגזר להתייחס. תהליך כזה ידרוש מכלל בעלי העניין שינויים ויצירתיות באופן הפעולה הרגיל שלהם.

2. השינוי הנדרש מייצר איום על מגזרים שלמים שיידרשו לשינוי משמעותי, בחלקו עד כדי סגירת מקומות עבודה ופגיעה במשרות רבות. ניהול מוצלח של מהלך מערכתי כזה יכול להיעשות באופן מיטבי רק מתוך שיתוף פעולה בין בעלי העניין.

לשולחן רב-מגזרי כזה צריכים להגיע העובדים וארגוני העובדים מוכנים ובעמדת הובלה, עם ידע על האתגרים ועל האיומים העומדים בפני העובדים במגזרים השונים ועם גיבוי ויכולת לקדם מהלכים במישורים השונים.

[1] התפרסם החלק השני לדוח השישי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים. המשרד להגנת הסביבה, 28.2.22. [2] Global Change, Great Acceleration [3] חשוב להבחין בין פליטות גזי חממה לזיהום. פחמן דו-חמצני אינו חומר מזהם. הוא נפלט באופן טבעי מבעלי חיים וצמחים. הבעיה נעוצה בהצטברות של גז זה ואחרים באטמוספרה ובאפקט החממה המוגבר שהם יוצרים. [4] אחד המאמרים המדויקים ביותר על חשיבה מערכתית והתמודדות עם תהליכים אקספוננציאליים, כפי שנראה שמתקדם משבר האקלים, הוא מאמרה של דונלה מדוז: Leverage points: Places to intervene in a system. [5] פרסום דוח מיוחד: פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים. מבקר המדינה, 26.10.2021. [6] היערכות ישראל להסתגלות לשינויי אקלים: יישום ההמלצות לממשלה לאסטרטגיה ותכנית פעולה לאומית. החלטת ממשלה 4079, 29.7.2018. [7] המדריך של משרד האנרגיה, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הפנים לרשויות המקומיות: כך תוכלו להיערך למשבר האקלים, למעבר לאנרגיה מקיימת, ולהכין תוכניות פעולה מקומיות. משרד האנרגיה והתשתיות, 12.1.2022; המאיץ לגיבוש תכניות פעולה להיערכות לשינויי אקלים ואנרגיה מקיימת בשלטון המקומי בהובלת משרד האנרגיה יוצא לדרך, 22.12.2020. [8] דוגמה טובה לכך היא גל החום הממושך והקשה שפקד את פריז ב-2005, וגרם למותם של אלפי קשישים בשל אי היערכות עירונית מתאימה. השלכות מצב האקלים הקיצוני הוחרפו משום שרבים מהקשישים היו באותו זמן בעיר לבדם בשל חופשת הקיץ, ולעירייה ו/או לממשלה לא הייתה תוכנית לניטור ותמיכה בקשישים הנמצאים במצוקה. [9] להרחבה ראו דוח ה-OECD על אנרגיה מתחדשת:Renewable Energy . [10] הדוגמה שצריכה לעמוד לנגד עינינו היא של מפעל חיפה כימיקלים. עם סגירת המפעל בשל אילוצים סביבתיים, החלטה שהייתה ידועה מראש במשך עשרות שנים, העובדים פוטרו, בעוד שבעלי המפעל, שהפיקו רווחי עתק לאורך עשורים, המשיכו הלאה (ראו עוד: גביזון, 2021). [11] כבר לא משקיעים באנרגיה מזהמת? כך עוברים הנכסים המזוהמים לצללים. דה מרקר, 15.2.2020, מאמר מערכת מתורגם של אקונומיסט. [12] ההסתדרות, יחד עם עובדי תעשיית הדלקים, מתחילים מהלך של הסבה מקצועית והכשרה, כדי להקטין את תלותם של העובדים בתעשיות אלה. [13] דוח האיחוד האירופי על יעדים ל-2030 בתחום האקלים:2030 Climate Target Plan . [14] פרסום דוח מיוחד: פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים. מבקר המדינה, 26.10.2021. [15] לדוגמה, עיריית אמסטרדם החליטה שעד 2030, לפחות מחצית מחומרי הבנייה יעמדו בקריטריונים של כלכלה מעגלית. בבריטניה מגבשים תוכנית להעברת משק הבנייה לכלכלה מעגלית. כיוונים אלו יאומצו על ידי מדינות שונות בשנים הקרובות וישליכו על כל שרשראות האספקה והייצור גם מחוץ להן. [16] היערכות מדינת ישראל לשינוי אקלים – דוחות המנהלת. המשרד להגנת הסביבה, 22.4.2021. [17] "משברים לא ידועים": משברים מגורם המוכר כיום או שאינו מוכר, אך שבכל מקרה, פוטנציאל ההשפעה שלו אינו מוערך היום נכון. דוגמה לכך היא משבר הקורונה, שההיערכות אליו נדחתה עד לרגע האמת, שבו בתוך שבועות ספורים נאלץ כל העולם להתמודד עם אתגרים של מגפה ויראלית, עם השלכות שלא היו צפויות. [18] מקור הקושי במקרים אלו הוא שינוי מערכתי בתנאים שבהם פועל האיגוד המקצועי. השינויים החדים הנדרשים בתוך זמן קצר מאתגרים את המערכת מכיוונים לא צפויים, שפעמים רבות אינם כלולים בהסכם החתום בין העובדים למעסיקים.

[19] דדי שמחי, נציב הכבאות היוצא: "אנו בעיצומו של משבר אקלים עולמי חמור. עידן חדש ומאיים הטומן בחובו סכנה מיידית, העשויה להתפרץ בכל רגע נתון באירועים רב זירתיים, עוצמתיים ובלתי צפויים שלא זכורים לנו כדוגמתם בעבר". הארץ, 19.8.2021. לפי נתוני מחקרו של ד"ר גבעתי מאוניברסיטת תל אביב, המוזכרים בכתבה, עד שנת 2030 יגדל ב-18% מספר הימים שבהם יש פוטנציאל לפריצת שריפה חמורה, ואילו עד 2050 יגדל הפוטנציאל ב-30%-50%. [20] הממשלה אישרה פה אחד את ההחלטה להפסקת הפעילות הפטרוכימית במפרץ חיפה וקידום תוכנית לפיתוח תשתיות ומנועי צמיחה כלכליים במפרץ. המשרד להגנת הסביבה, 6.3.2022. [21] בקבוצת בזן 1,500 עובדים. חברת כיל ופעילויות שונות שיהיה עליהן לעבור מהמפרץ מביאה את מספר המשרות המאוימות באופן ישיר לכ-3,000. במעגל השני של השירותים הניתנים לתעשייה זו מדובר על מעל 10,000 מקומות עבודה המאוימים מהמעבר (הופרט, 2021). [22] הסקירה מבוססת על ירחון שכר ותעסוקה, ינואר 2023 של הלמ"ס. לגבי עובדי התפעול ברשויות המקומיות: על פי הערכה שנעשתה באמצעות הסתדרות המעו"ף.

[23] אסטרטגיה לקידום ולפיתוח מפרץ חיפה ותיקון החלטת ממשלה. החלטה מספר 1231 מיום 6.3.22. [24] דוגמה לקושי זה הוא הקושי של בזן לגייס משקיעים שיקנו את חלקה של החברה לישראל בע"מ. המשקיעים היחידים שהביעו נכונות היו האחים חג'ג', שראו בכך הזדמנות עסקית לפיתוח נדל"ן ולא המשך הפעלה של התעשייה. בסופו של דבר רק הפעלת זכות הסירוב של בזן עצמה מנעה את המהלך (חזני, 2022). מיפוי העלויות המשוערות של מס הפחמן של תעשיות עתירות אנרגיה אפשר למצוא במסמך המדיניות של המשרד לאיכות הסביבה, המפרט את עלויות מס הפחמן המשוערות על פי מגזרים (לסטר, עשת וזלצברג, 2021, עמוד 79 ואילך). [25] מוצריהן של התעשיות הכימיות פוגעים במערכות תומכות חיים, אם על ידי זיהום והרעלה ואם על ידי הזרמת עודפי דשנים לאדמה ולמים והפרת המאזן האקולוגי. לפירוט סוגיה זו ראו: The nine planetary boundaries, Stockholm Resilience Center. [26] דוגמה טובה לכך היא הקונפליקט הנוכחי בהולנד בין חקלאים לבין המדיניות המיועדת לצמצם זרימת כימיקלים לקרקע. [27] בנייר העמדה "תמיכת ארגוני הסביבה בשינוי מדיניות משק הפוספטים בישראל", מתאריך 12.5.2022, מברכים ארגוני הסביבה את הבחינה מחדש של הכרייה בשדה בריר, שעליה החליטה ממשלת בנט, ומציגים את כל הבעיות של השימוש הגובר בכימיקלים בחקלאות, הן לאזור הכרייה והן לאזור שבו משתמשים בכימיקלים. זו דוגמה ללחצים שיופעלו על המפעלים העוסקים בכרייה ובהפקה של דשנים אלו. [28] בכתבה להאכיל את העולם בזמן משבר (בן מיכאל, 2020, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה, מבית האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה), יש קישורים למגוון מחקרים בכתבי העת מובילים, המצביעים על השפעתו הצפויה של משבר האקלים על החקלאות. [29] ספרו של מייקל פולן, דילמת השפע (2009), מתאר כיצד קשורה תעשיית המזון בצפון אמריקה לחקלאות התעשייתית, האחוזה בתעשיית הדשנים הכימיים. אלה ואלה תורמות לאספקת מזון גרוע ומזיק לאזרחי ארה"ב (ולאזרחי מדינות נוספות), תוך גריפת רווחים עצומים. [30] Aligning finance and investment for climate action, OECD, 25.10.2021 [31] המשרד להגנת הסביבה יזם מפגש של ד"ר מארק קרני, השליח המיוחד של האו"ם לנושאי אקלים ופיננסים, בהובלת השרה תמר זנדברג ומנכ"לית המשרד גלית כהן ובהשתתפות ראשי הגופים הפיננסיים. המשרד להגנת הסביבה, 23.1.2022.

[32] סיכום ועידת האקלים בגלזגו, סקוטלנד, COP26, המשרד להגנת הסביבה. [33] דוגמה לאחד המקרים: עגורן קרס בתחנת הכוח רוטנברג באשקלון; שני בני אדם נעדרים. דבר, 14.3.2023. [34] עגורני צריח בעבודה במזג אוויר קיצון, המוסד לבטיחות ולגיהות, 13.12.2021. [35] מפעיל עגורן התריע מפני רוח מסוכנת, ואשטרום הפסיקה את עבודתו. אמיתי גזית, כלכליסט, 30.4.023

[36] "החום לא עוצר אותנו, ממשיכים לעבוד": בעיצומו של גל החום, חקלאי הערבה מתכוננים לשתילת ירקות. מאיה רונן, דבר, 17.7.2023.

[37] לדוגמה, בזמן מגפת הקורונה, למרות מחאות המורים, לא הותקנו בכיתות מטהרי אוויר, שהיו אמורים להקטין באופן משמעותי את סכנת ההידבקות. ראו גם: חיים, 2020.

[38] מעבר הוגן הוא חזון שמטרתו לייצר מערך של עקרונות, תהליכים ושיטות מקומיות ליצירת כוח כלכלי ופוליטי לשם מעבר מכלכלה ממצה (חד-כיוונית) לכלכלה מעגלית, מתחדשת ומופחתת פחמן. על תהליך המעבר להיות צודק ושוויוני, ולהתבצע תוך לקיחת אחריות על מקצועות, אנשים וקהילות העשויים להיפגע מהתהליך ומהשינוי בתהליכי הייצור והבטחה ש"אף אחד לא יישאר מאחור". ראו עוד בהמשך הנייר וגם: ואן דר האל, 2023. [39] עוד על התוכנית ראו: חנין, 2020. [40] חזון הגרין ניו דיל לישראל [41] כדי להמחיש את החסר: בחלק מהערים הנמצאות בקו הטילים מעזה הוסיפו לתנאי המכרז לפינוי פסולת המשך עבודה בזמן התקפה, וזאת מבלי להתייחס למיגון העובדים ולביטחונם. דוגמה זו ממחישה את האופן שבו נערכים בעיתות חירום כדי להמשיך לספק שירות לתושבים בלי לקחת בחשבון את השלכות ההיערכות על העובדים. [42] אביב לביא, הזמן הירוק – סיכום השבוע בסביבה [43] ראו הסבר על עקומת קוזנץ הסביבתית. [44] לדיון ממצה בגלגולה של התיאוריה והתפיסה ראו:Raworth, 2017 . [45] דוגמה טובה לרוח הדברים ראו בגבעולי, 2020. [46] בביוגרפיה של טוני מזוצ'י, התהליך שבמסגרתו הוטבע המושג "מעבר הוגן" מתואר בעמודים 418-416, ראו: Leopld, 2007. [47] כישלונם של המדינות ושל הגופים הבין-לאומיים לא קרה בחלל ריק, אלא בשל פעולה מכוונת של תאגידים בין-לאומיים, שהכשילו את היוזמות השונות. לכן, אפשר לראות את המאבק בתאגידים אלו כעניין משותף של התנועה הסביבתית ושל ארגוני העובדים. עוד על תהליך ההכשלה של היוזמות הבין-לאומיות ראו: קפלן, 2022. [48] דוגמאות לאסטרטגיה זו הן עבודות שקודמו יחד עם ארגוני העובדים כמו: Cha, J. M. & Skinner, L. (2017). Reversing inequality, combatting climate change: A climate jobs program for New York State. Worker Institute, ILR School, Cornell University; Cliffton, R., Wall, M., Ricketts, S., Lee, K., Eckdish, J. & and Walter, K. (2021). The clean economy revolution will be unionized. Center For American Progress, Bluegreen Alliance, LCV. [49] The Worker Institute, ILR School, Cornell University [50] Fridays for Future [51] הציוץ בטוויטר: 20.09 - Save the Date: Klimaschutz schaffen wir nur gemeinsam [52] CT Roundtable on Climate and Jobs [53] Texas Climate Jobs Project [54] תוספת משרות הקשורות לאנרגיה מתחדשת, נטיעות עצים מאסיביות בערים ובשטחים פתוחים, בידוד מבנים ועוד. [55] International Trade Union Confederation, Unions support Solidarity and Just Transition Silesia Declaration, 3.12.2018. [56] סדרת וובינרים שהתחילה בפברואר 2022 ועסקה בנושא היא דוגמה לנעשה במסגרת מהלך זה. להלן קישור לאחת ההקלטות בסדרה: The green and digital transitions: how can the EU deliver on its promises? [57] Climate Jobs NY [58] Projects Labor Agreements [59] Climate jobs: National Resource Center [60] Senate Bill S4264A: Relates to enacting the climate and community investment act [61] Volcovici, V. (2022). Union workers urge Manchin to pass key bill in West Virginia ad blitz. Reuters, 8.3.2022. [62] International Trade Union Confederation, Unions support Solidarity and Just Transition Silesia Declaration, 3.12.2018 [63] The Just Transition Silesia Declaration [64] על פי הדוח, העובדים בתעשיית הפחם לא סבלו מאבטלה בעקבות מדיניות הממשלה הגרמנית. [65] סקירת חקיקה בענייני שינוי האקלים בבריטניה: North Sea Transition Deal [66] תמונת מצב של מעבר הוגן באיחוד האירופי: Solidar june 2021. [67] לבנות מחדש, טוב יותר, תרגום הנאום באתר מכון יסודות [68] Addressing employment vulnerability as part of a just transition in Ireland, March 2020, NESC.