התנתקות השכר מהפריון בישראל וירידת חלק העובדים בהכנסה


יוני בן-בשט

נובמבר, 2022















מתחילת שנות ה-2000 מתרחש בישראל תהליך של התנתקות בין שכר העובדים לפריון העבודה. אילולא תהליך זה היה השכר הממוצע בשנת 2021 עומד על 13,648 ש״ח, גבוה בכ-16% מרמתו באותה שנה – 11,773 ש״ח. במקביל, חלק העובדים בתוצר ירד מכ-74% בתחילת שנות ה-2000 ל-64% בשנת 2021. מגמות אלו מצביעות על בעיה במנגנון שבאמצעותו אמורה הצמיחה הכלכלית להעלות את רמת החיים של מרבית האוכלוסייה – מנגנון השכר. בעיה זו נובעת, ככל הנראה, מירידה בכוח המיקוח של העובדים. על מנת לשנות מגמה זו ולהעלות את רמת החיים של התושבים על הממשלה ליישם צעדים שיתמכו בחיבור מחדש של הפריון לשכר הריאלי על ידי הגדלת כוח המיקוח של העובדים, בין היתר, באמצעות העלאת שיעורי העובדים המאוגדים וחיזוק חקיקת ההגנה לעובדים.


יוני בן-בשט, כלכלן, בוגר תואר מוסמך בכלכלה בתוכנית המשותפת לאוניברסיטת תל אביב ולאוניברסיטה העברית, ובעל תואר ראשון בכלכלה והיסטוריה של עם ישראל בתוכנית חכמ"ה, אוניברסיטת חיפה. חבר ויו״ר קואופרטיב ״שומעים חזק״. ראש תחום כלכלה ושירותים חברתיים בפורום ארלוזורוב. חוקר במכון יסודות.


אני מבקש להודות לאדם בלומנברג, סמנכ"ל כלכלה, ולאור קורן, אגף כלכלה, הסתדרות העובדים החדשה; לגלעד ברנד, בנק ישראל; לד"ר אורן דניאלי, אוניברסיטת תל אביב; לפרופ' (אמריטוס) יוסי זעירא, האוניברסיטה העברית; לשני כהן, אוניברסיטת הרווארד; לאסף כהן; לד"ר יובל מזר, בנק ישראל; ולד"ר אלי קוק, אוניברסיטת חיפה, על קריאת הטיוטה ועל הערותיהם המועילות.

תודה ליאיר בן-נתנאל, ראש צוות כלכלה, תחום חשבונות לאומיים, ולניצן שכטר, מנהלת תחום בכיר חשבונות לאומיים, הלמ״ס, על העמדת הנתונים לרשותנו.


תוכן העניינים:


תקציר

מבוא

א. תמונת המצב בישראל

  • נקודת המבט הכלל-משקית: התנתקות השכר מהפריון

  • התנתקות השכר מהפריון מהווה שינוי מגמה

  • מנקודת המבט של העובדים הפער גדול עוד יותר

  • ירידת חלק העובדים בתוצר

  • עליית התשואה הנקייה על ההון

ב. הערות קצרות על תמונת המצב בישראל

  • מהו הפער הנכון?

  • האם כולם נהנים מרווחי הון?

  • עלייה באי-השוויון?

ג. סיבות אפשריות להתנתקות השכר מהפריון

  • פיתוחים טכנולוגיים

  • גלובליזציה

  • הרכב האוכלוסייה

  • כוח בשוק המוצרים: מונופולים

  • כוח בשוק העבודה: מונופסונים

  • ירידה בכוח העובדים

ד. מה קרה בישראל?

ה. כלי המדיניות לטיפול בבעיה

סיכום

נספחים

נספח א': על הנתונים ומדידת התופעה

נספח ב': התפתחות הפריון והשכר בשנות בסיס שונות

נספח ג': נתוני שכר חציוניים

נספח ד': התנתקות השכר הממוצע מהפריון, 2021-1969



תקציר


מבוא

  • כל מדינה מתקדמת מבקשת להעלות את רמת החיים של כלל אזרחיה. כלי מדיניות מרכזי בהשגת מטרה זו הוא העלאת פריון העבודה (התוצר לשעת עבודה), שבתורו מעלה את השכר. כך, למעשה, השכר מהווה מכשיר מרכזי להעברת חלק מפירות הצמיחה לציבור העובדים והעובדות.


  • בשנות ה-80 וה-90, הפריון והשכר במגזר העסקי צמחו בישראל בקצב דומה. אולם, מתחילת שנות ה-2000 ועד היום מתרחש בישראל תהליך של התנתקות השכר מהפריון. השכר הריאלי של העובד הממוצע אומנם עולה, אבל בקצב נמוך יותר מקצב הצמיחה של הפריון, מה שמעיד על שינוי לרעה במנגנון חלוקת פירות הצמיחה.


התנתקות השכר מהפריון

  • החל משנת 2004 החל להיווצר פער בין השכר לפריון, פער שלא הצליח להצטמצם עד היום, והוא מצביע על שינוי לרעה במנגנון ההעברה של פירות הצמיחה הכלכלית לציבור העובדים והעובדות.


  • פערי הצמיחה התרחשו בעיקר בתקופות ההתאוששות שבאו מיד אחרי משברים כלכליים, בשלוש נקודות זמן – בשנים 2004-2003, בשנת 2009 ובשנים 2021-2020. בשנים שבין שלוש נקודות הזמן האלה השכר והפריון התפתחו כמעט באותו קצב.


  • התנתקות השכר מהפריון היא תופעה חדשה יחסית. לאורך כשני עשורים, בין השנים 2001-1981, קצב הגידול של השכר במגזר העסקי בישראל היה דומה למדי לקצב הגידול בפריון. ייתכן שההתנתקות מעידה על שינוי מבני שעבר המשק הישראלי, ששינה את האופן שבו הוא מגיב למשברים.


  • מנקודת המבט של העובדים והעובדות, הקשר בין שכרם לפריון שלהם נחלש עוד יותר במהלך התקופה הנסקרת. לא רק שהשכר התנתק מהפריון, אלא שסל הקניות של העובדים התייקר יותר מאשר סל הקניות של בעלי ההון, ובכך השכר שהם קיבלו נפגע פעמיים.


ירידת חלק העובדים בתוצר ועליית שיעור התשואה על ההון

  • נקודת מבט נוספת על התופעה מתבטאת בירידה בחלק העובדים בתוצר. כלומר, במקביל להתנתקות השכר מהפריון, החלק בתוצר שהגיע אל העובדים, בדמות שכר והטבות סוציאליות, הלך וקטן, ואילו החלק שהגיע לבעלי ההון, בדמות רווחי הון, הלך וגדל.


  • משנת 1995 ועד שנת 2003 היה חלק העובדים בתוצר קבוע למדי, ועמד על 74% בממוצע. לאחר מכן, במשך עשר שנים חלה ירידה עקבית, שנעצרה בשנת 2013 ואז חלה עלייה משמעותית עד כ-71% בשנת 2018. החל משנת 2019, ולתוך תקופת הקורונה, אנו רואים צניחה מחדש של חלק העובדים בתוצר, שעמד בשנת 2021 על 64% בלבד.


  • במקביל לירידה בחלק העובדים בתוצר, שיעור התשואה על ההון הנקי צמח באופן משמעותי. משיעור של 15% בשנת 2002 הוא כמעט הוכפל, ובשנת 2021 הגיע ל-27%.


המשמעויות

  • 90% מאוכלוסיית ישראל נהנים מהכנסות מהון באופן מוגבל יחסית, ובוודאי שלא באותה עוצמה כפי שהעשירון העליון נהנה מהן. המשמעות של תופעה זו היא שהכנסות עוברות מציבור העובדים, שעיקר הכנסתם מעבודה, לידי בעלי ההון.


  • אם הקשר בין הפריון והתמורה לעובדים היה נשמר, אזי השכר הממוצע, מנקודת מבטם של העובדים והעובדות, היה עומד בשנת 2021 על 13,124 ש"ח, גבוה בכ-11.5% מרמתו הממוצעת באותה שנה – 11,773 ש"ח. אם גם לא היה נוצר פער בין סל הקניות של העובדים לסל הקניות של בעלי ההון היו נוספים עוד 4.5% לשכר, והוא היה מגיע ל-13,648 ש״ח, סה״כ תוספת של כ-16% לשכר.


הסיבות לתופעה

  • תופעה זו, של התנתקות השכר מהפריון וירידת חלק העובדים בתוצר, נצפית החל משנות ה-80 במדינות מפותחות. בספרות הכלכלית יש הסכמה רחבה יחסית על עצם קיום התופעה, אך קיים ויכוח על הסיבות המניעות אותה.


  • הסיבות העיקריות שעולות כהסבר לתופעה הן פיתוח טכנולוגי, גלובליזציה, הרכב האוכלוסייה, כוח בשוק המוצרים (מונופולים) וכוח בשוק העבודה (מונופסונים). בשנים האחרונות הוצע בספרות הכלכלית הסבר מוביל נוסף – ירידה בכוח העובדים.


  • בישראל המחקר מצומצם יחסית, ומצביע על ירידה בכוח המיקוח של העובדים בעקבות שינויים דמוגרפיים, היחלשות ארגוני העובדים ושינויים במדיניות הכלכלית של הממשלה.


סיכום

  • התנתקות השכר מהפריון מלמדת כי מדיניות שתתמקד אך ורק בהעלאת פריון העבודה לא תצליח להעלות את רמת החיים של מרב התושבים בישראל.


  • על מנת להצליח להעלות את רמת החיים של מרב התושבים יש לטפל בגורמים שמעצבים את מנגנון השכר של העובדים, ובפרט בהגדלת כוח המיקוח שלהם. כך, במקום שמנגנון השכר ירחיב את הפערים ויחלק את ההכנסות במשק באופן מוטה לטובת בעלי ההון, הוא יביא לכך שפירות הצמיחה יתחלקו באופן הוגן.


  • על הממשלה ליישם מדיניות שתתמוך בחיבור מחדש של הפריון עם השכר הריאלי באמצעות הגדלת כוח המיקוח של העובדים, למשל על ידי העלאת שיעורי העובדים המאוגדים וחיזוק חקיקת ההגנה לעובדים.


מבוא


כל מדינה מתקדמת מבקשת להעלות את רמת החיים של כלל אזרחיה. כלי מדיניות מרכזי בהשגת מטרה זו הוא העלאת פריון העבודה (התוצר לשעת עבודה)[1], שבתורו אמור להעלות את השכר. כך, למעשה, השכר מהווה מכשיר מרכזי להעברת חלק מפירות הצמיחה לציבור העובדים והעובדות (Schwellnus, Kappeler and Pionnier, 2017)[2]. ההיגיון שעומד בבסיס היעד הוא שהמדינה תספק תנאים מיטביים לשגשוג העסקים שבתחומה, אם באמצעות מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, אם באמצעות הקמת תשתיות לאומיות ואם באמצעות קביעת רגולציה להסדרת הפעילות העסקית. תנאים אלו יתמכו בשגשוג הפעילות העסקית, שתביא לצמיחת התוצר ולעלייה בפריון העבודה. העלייה בפריון העבודה תגרום לעסקים להגדיל את הביקוש שלהם לעובדים (כי כעת כל עובד מייצר יותר ממה שהוא עולה למעסיק), והעלייה בביקוש לעובדים תביא לעלייה בשכר[3]. לבסוף, העלייה בשכר תביא לעלייה ברמת החיים של הציבור הרחב.


תהליך זה פעל באופן יציב בשנות ה-80 וה-90, שבהן צמחו הפריון והשכר במגזר העסקי בקצב דומה[4]. אולם, מתחילת שנות ה-2000 ועד היום מתרחש בישראל תהליך של התנתקות השכר מהפריון. השכר הריאלי של העובד הממוצע אומנם עולה, אבל בקצב נמוך יותר מקצב הצמיחה של הפריון (התוצר לשעת עבודה). תהליך התנתקות זה מצביע על בעיה במנגנון שבאמצעותו הצמיחה הכלכלית מתורגמת לשכר ומעלה את רמת החיים של מרבית האוכלוסייה.


ההתנתקות משקפת גם שינוי במאזן הכוחות. בעשורים האחרונים, ובמקביל לגידול המתמשך בתוצר, החלק בתוצר שהגיע אל העובדים, בדמות שכר והטבות סוציאליות, הלך וקטן, ואילו החלק שהגיע לבעלי ההון, בדמות רווחי הון, הלך וגדל (Kehrig and Vincent, 2017; Kristal, 2013). אומנם הנתונים על התחלקות ההכנסות בישראל הם חלקיים עקב הקושי לאמוד את ההכנסות של העשירים במיוחד, אבל תופעה זו מהווה עדות להעמקת אי-השוויון בין העובדים לבעלי ההון.


הפגיעה ברמת החיים והעלייה באי-השוויון באה לידי ביטוי בהתמודדות עם יוקר המחיה. בנייר זה אנו מראים, שללא התנתקות השכר מהפריון, השכר הריאלי של העובד הממוצע היה יכול להיות גבוה בכ-16%. בתרחיש כזה, סביר להניח כי בעיית יוקר המחיה הייתה הרבה פחות משמעותית.


ישראל אינה לבדה. התופעה של התנתקות השכר מהפריון נצפית החל משנות ה-80 במדינות מפותחות רבות (בנק ישראל, 2017; Schwellnus, Kappeler and Pionnier, 2017), והיא מוכרת בשם ״הפרדת השכר מהפריון״ (decoupling of wages from productivity), או ״ירידת חלק העובדים בתוצר״ (decline of the labor share). בספרות הכלכלית יש הסכמה רחבה יחסית על עצם קיום התופעה, אך קיים ויכוח על הסיבות המניעות אותה.


בסקירה זו אנו מציגים ניתוח עדכני של תופעה זו בישראל, הן מנקודת מבט כלל-משקית והן מנקודת המבט של העובדים והעובדות בישראל. לאחר מכן, אנו מציגים את הסיבות השונות להתרחשותה, כפי שהן עולות מהספרות הכלכלית, בדגש על הירידה בכוחם של העובדים להשפיע על תנאי העסקתם. מסקנה ראשונית שניתן לציין מסקירה זו היא שאין די בהעלאת פריון העבודה על מנת להעלות את שכר העובדים ואת רמת החיים שלהם. מכאן שהממשלה נדרשת ליישם מדיניות שתתמוך בחיבור מחדש של השכר הריאלי עם הפריון.


א. תמונת המצב בישראל


נקודת המבט הכלל-משקית: התנתקות השכר מהפריון


את פריון העבודה אנו מודדים[5] באמצעות התוצר המקומי הנקי[6] של המגזר העסקי, לשעת עבודה ובמונחי עלויות ייצור[7]. את השכר אנו מודדים באמצעות מדד רחב – התמורה לעובדים לשעת עבודה – שבנוסף לשכר העובדים כולל גם תשלומי מעסיקים עבור פנסיה, קופות גמל, השתלמות וכו׳. הבחירה במדדים אלו היא מהותית, ואנו מרחיבים על הסיבות לבחירה זו בנספח א׳. את שני המדדים הללו אנו מנכים באמצעות מדד מחירי התוצר העסקי (מחירי 2015), ובכך אנו הופכים אותם ממדדים נומינליים לריאליים, באמצעות מדד מחירים אחיד, המשקף את כלל המחירים במגזר העסקי.


החל משנת 2004 אנו רואים היווצרות פער בין השכר לפריון, שלא הצליח להצטמצם עד היום (איור 1). פער זה נוצר בעקבות קצב צמיחה איטי יותר של השכר ביחס לפריון[8], והוא מצביע על שינוי לרעה במנגנון ההעברה של פירות הצמיחה הכלכלית לציבור העובדים והעובדות. ניתוח הנתונים מעלה כי פערי הצמיחה הללו התרחשו בעיקר בשלוש נקודות זמן – בשנים 2004-2003, בשנת 2009 ובשנים 2021-2020[9] (מסומנות באיור בכתום). בשנים שבין שלוש נקודות הזמן האלה (2002-1995, 2008-2005, 2019-2010), השכר והפריון התפתחו כמעט באותו קצב[10].


המשותף לשלוש נקודות הזמן הללו הוא שהן התרחשו בתקופות ההתאוששות שבאו מיד אחרי משברים כלכליים[11]. על פי דוח בנק ישראל לשנת 2017, בהתאוששות ממשברים סביר שנראה גידול בפער שבין הפריון לשכר, משום שעם הגידול בביקושים (כחלק מתהליך ההתאוששות של המשק), ההון מתאים את עצמו אליהם באופן מהיר על מנת לספק את הביקושים ולהגדיל את רווחיו, ואילו לשכר, שהוא קשיח יותר, לוקח זמן רב יותר להתעדכן בהתאם. יחד עם זאת, ולמרות הקצב השונה, היינו מצפים לראות אחרי משברים גם תיקון של השכר כלפי מעלה[12], אולם אנו רואים בנתונים תיקון חלקי בלבד. בשנים 2008-2004 לא הצטמצם הפער שנוצר בין השכר לפריון. אחרי משבר 2009 התרחב הפער והגיע לשיא של כ-11 נקודות אחוז בשנת 2013, ולאחר מכן הצטמצם משמעותית, עד שהגיע לכ-3 נקודות אחוז ב-2018. בשנת 2019 הפער התרחב, ומשבר הקורונה הרחיב אותו עוד יותר, ובשנת 2021 עמד הפער בין השכר לפריון על כ-19 נקודות אחוז[13] יחסית לשנת 1995. המשמעות המרכזית היא שבפועל, כבר שני עשורים, המעסיקים משלמים לעובדים שכר שהוא נמוך באופן משמעותי מערך התפוקה שהם מייצרים.



מהתמונה המצטיירת מאיור 1 ניתן להסיק, בטעות, שהמשברים הם שגרמו להתנתקות השכר מהפריון, אולם הספרות הכלכלית אינה רואה משברים כלכליים כגורמים לתופעה זו. כן ניתן להניח שהמשברים הכלכליים גרמו לזעזוע בשוק העבודה, שהוביל לירידה זמנית בביקוש לעבודה, ובהינתן מגוון סיבות, כמו שינוי ביחסי הכוח בין העובדים למעסיקים (וסיבות נוספות, להרחבה ראו בהמשך), ירידת השכר הפכה למגמה ארוכת טווח.


כפי שניתן לראות באיור 1, הפער שנוצר במשבר הקורונה הוא הגדול ביותר מבין שלושת המשברים שנזכרו לעיל. מצד אחד, שוק העבודה עבר טלטלה משמעותית במשבר הקורונה, ופער זה עשוי להצטמצם בשנת 2022, כך שמוקדם עדיין להסיק מסקנות. מצד שני, בשני המשברים הקודמים נמשך תהליך התיקון של השכר זמן רב, ולמעשה הוא מעולם לא חזר לעצמו. אם בשנת 2022 לא יתבצע תיקון שכר משמעותי כלפי מעלה, הדבר עשוי להעיד על כך שמשבר הקורונה יצר למעסיקים הזדמנות להורדה המשמעותית ביותר בעשורים האחרונים של השכר ארוך הטווח[14].


התנתקות השכר מהפריון מהווה שינוי מגמה


התנתקות השכר מהפריון היא תופעה חדשה יחסית, והיא לא אפיינה את המגזר העסקי של ישראל עד שנות ה-2000[15]. איור 2 מציג את התפתחות התוצר המקומי הגולמי למשרת שכיר, שמהווה מדד לפריון לעובד, ואת השכר למשרת שכיר במגזר העסקי, שניהם מנוכים במדד מחירי התוצר. מדדים אלו פחות מתאימים להצגת התופעה, אולם אנו משתמשים בהם משום שבאמצעותם אנחנו יכולים להציג מגמה ארוכת שנים (2021-1969, בניגוד לאיור ,1 שמתחיל בשנת 1995). ההתאמה הפחות טובה שלהם נובעת משתי סיבות. ראשית, משום שהם מתבססים על תוצר מקומי גולמי במחירי שוק[16], כלומר, על מדד של התוצר שכולל פחת ומיסים, שני רכיבים שלא עומדים לחלוקה בין העובדים לבעלי ההון. שנית, משום שהשכר הממוצע למשרת שכיר אינו משקף את כלל התמורה שהעובדים מקבלים (לדוגמה, הפרשות סוציאליות שהמעסיק נותן)[17].


הדבר הראשון שבולט באיור 2 הוא שלאורך כשני עשורים, בין השנים 2001-1981, קצב הגידול של השכר בישראל התקדם באופן די דומה לקצב הגידול בפריון. תופעת התנתקות השכר מהפריון נצפית באופן עקבי רק מתחילת שנות ה-2000[18]. התפתחות זו מחזקת את הטענה ששנת 1995, המשמשת אותנו כשנת המוצא בניתוח בנייר זה, מייצגת נאמנה את המגמה ארוכת השנים שהייתה לפניה[19].


שנית, ייתכן שמתחילת שנות ה-2000 חל שינוי באופן שבו שוק העבודה מגיב לזעזועים. בכל הזעזועים שהמשק חווה עד שנות ה-2000, למעט אחרי המיתון של 1967-1966[20], לאחר התנתקות השכר מהפריון התרחש תיקון ושני המדדים המשיכו לנוע יחד (האינפלציה של 1985, המיתון של 1989, תקופת העלייה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90 והמיתון של 1999-1997), או שכלל לא חלה התנתקות. לעומת זאת, מתחילת שנות ה-2000 הזעזועים שחווה המשק הישראלי הובילו להתנתקות מתמשכת של השכר מהפריון. תמונה זו תומכת בהשערה שהמשק הישראלי עבר שינוי מבני, ששינה את האופן שבו הוא מגיב למשברים[21].


מנקודת המבט של העובדים הפער גדול עוד יותר


שלב נוסף בניתוח התנתקות השכר מהפריון נוגע להשפעתם של מדדי מחירים שונים על השכר הריאלי. כפי שנראה בהמשך, מנקודת המבט של העובדים והעובדות, הקשר בין שכרם לפריון שלהם נחלש עוד יותר מכפי שהראינו עד עכשיו. כלומר, לא רק שהשכר התנתק מהפריון, אלא שסל הקניות של העובדים התייקר יותר מאשר סל הקניות של בעלי ההון, ובכך השכר שקיבלו העובדים נפגע פעמיים.


עד עכשיו, על מנת להפוך את המדדים הנומינליים לריאליים השתמשנו במדד מחירי התוצר, שמבטא את רמת המחירים של כלל המוצרים והשירותים שיוצרו במשק (לדוגמה, פסטה, שמיכות ושירותי חינוך, אבל גם ברזל ומכונות). אולם, נכון להסתכל על השכר גם מנקודת המבט של העובדים והעובדות, כלומר מנוכה במדד המחירים לצרכן, שמשקף את סל הקניות של העובדים (פסטה, שמיכות ושירותי חינוך, אך ללא המוצרים של בעלי ההון – ברזל ומכונות). נקודת מבט זו משקפת את כוח הקנייה של השכר בפועל, ומאפשרת לנו לבחון את חלקו של יוקר המחיה בתופעה.


באיור 3 אנו מרחיבים את איור 1 ומוסיפים את השכר (התמורה לעבודה) לשעת עבודה מנוכה במדד המחירים לצרכן. השכר על בסיס מדד זה נמוך יותר מהשכר על בסיס מחירי התוצר, לאורך כל השנים, החל משנת 2003. מדוע קיים פער בין השכר לשעת עבודה במחירי התוצר אל מול מחירי הצרכן? בשנים האחרונות עלו מחירי התוצר באופן מתון יותר מאשר המחירים לצרכן, ועל כן השכר, מנקודת המבט של העובדים, צמח בעשור האחרון בקצב נמוך עוד יותר מאשר הפריון שלהם (ברנד, 2016). העובדים סבלו מ״תנאי סחר״ גרועים יותר. כלומר, קצב עליית המחירים של המוצרים שהם צרכו ביום-יום היה גבוה מקצב העלייה של מחירי חומרי הגלם. לעומת זאת, אם סל הקניות הטיפוסי של העובדים היה כולל ברזל ומכונות, פער זה לא היה קיים וקצב צמיחת השכר שלהם היה דומה יותר לקצב הצמיחה של השכר במחירי התוצר.


מבחינת התפתחות המדד, בשנים שאחרי המשבר הכלכלי של 2008-9, התמורה לעובדים במחירי הצרכן צמחה באופן קל בלבד, עם ממוצע של 1.9% צמיחה שנתי (לעומת 2.7% צמיחה של התמורה לעבודה במחירי התוצר). משנת 2015, התמורה לעובדים במחירי הצרכן החלה להדביק את התמורה במדד מחירי התוצר, עם שיעור צמיחה שנתי ממוצע של כ-4.3% (לעומת 3.5%). סך כל הפער בין שני המדדים נותר קבוע יחסית במשך כעשור ועמד על 10 נקודות אחוז. ב-2021 הצטמצם הפער מעט ועמד על כ-6.5 נקודות אחוז.


המשמעות הרחבה היא שבמקביל להתפתחות ההתנתקות של השכר מהפריון, סל הקניות של העובדים והעובדות הפך ליקר יותר מזה של בעלי ההון, ולמעשה השכר שקיבלו העובדים נפגע פעמיים[22]. פגיעה זו בולטת בשנים 2018-2014, שבהן קצב הצמיחה של השכר המנוכה במדד מחירי התוצר היה מהיר מקצב צמיחת הפריון. באותה תקופה הורעו תנאי הסחר, והצרכנים לא הרגישו את השיפור.


כיצד תופעה זו מתחברת ליוקר המחיה? עולות כאן שתי נקודות מעניינות. הראשונה נוגעת באופן רחב להתפתחות תופעת יוקר המחיה בישראל. התופעה הגיעה לכותרות בתחילת שנת 2011, והתמקדה בעליות המחירים המשמעותיות שחוו הצרכנים, בעיקר בתחומי הדיור והמזון (בן-דוד וקמחי, 2021). הפער בין השכר לשעת עבודה במחירי היצרן אל מול מחירי הצרכן מלמד אותנו, שעליות המחירים אחרי המשבר הכלכלי של 2008-9 אכן הקטינו את כוח הקנייה של העובד הישראלי. אך כוח קנייה זה הצטמצם לא רק בשל עליות המחירים לצרכן, אלא גם בעקבות התנתקות השכר מהפריון במחירי היצרן, שאינה קשורה ישירות לעליית המחירים. כלומר, השכר הריאלי של העובדים נשחק גם בשל המחירים הגבוהים לצרכן וגם בשל התנתקות השכר מהפריון. שתי מגמות אלה הובילו לתוצאה דומה – השכר שהעובדים קיבלו אפשר להם לקנות פחות. מכאן חשוב להבין, שיוקר המחיה אינו תופעה רק של מחירים גבוהים אלא גם של שכר נמוך.


נקודה שנייה עולה באמצעות תרגיל מחשבתי, שבוחן מצב שבו לא הייתה מתרחשת ההתנתקות הזו. אם הפריון והתמורה לעובדים היו שומרים על המגמה ארוכת השנים ולא היו מתנתקים זה מזה, אזי השכר הממוצע, מנקודת מבטם של העובדים והעובדות, היה עומד בשנת 2021 על 13,124 ש"ח, כ-11.5% גבוה יותר מרמתו הממוצעת באותה שנה (11,773 ש"ח) (הלמ"ס, 2022א). אם גם לא היה נוצר פער בין מדדי המחירים (תוצר וצרכן), היו נוספים עוד כ-4.5%, והשכר היה מגיע ל-13,648 ש״ח[23], סה״כ תוספת של כ-16% לשכר.


האם במצב כזה, שבו השכר גבוה יותר ולכן עלויות השכר לעסקים גבוהות יותר, כושר הייצור היה בהכרח נמוך יותר? האם רמת המחירים הייתה בהכרח גבוהה יותר? במילים אחרות, האם כדי לייצר חלוקה שוויונית יותר של פירות הצמיחה בין העובדים לבעלי ההון נדרש להקריב את רמת התוצר ואת כוח הקנייה? להערכתנו, וללא כניסה לניתוח מפורט, כפי שניתן ללמוד ממדינות אחרות שבהן חלק העובדים גבוה משמעותית מבישראל וכושר הייצור וכוח הקנייה בהן טוב משלנו, למדיניות הכלכלית יש השפעה משמעותית על אופן החלוקה של פירות הצמיחה[24].


ירידת חלק העובדים בתוצר


במקביל לניתוח שערכנו עד כה, ניתן לבחון את התנתקות השכר הממוצע מהפריון באמצעות חישוב מקביל, הידוע בשם ״חלק העובדים״ (labor share)[25]. בדרך זו אנו בוחנים את האו